עין יעקב · מעילה · פרק 4

מעילה פרק ד - א שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בְּרוֹמִי: מִנַּיִן לְדַם שְׁרָצִים שֶׁהוּא טָמֵא? אָמַר לוֹ: דְּאָמַר קְרָא: (ויקרא יא) "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא", אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: חַכִּים לֵיהּ בֶּן יוֹחַאי. אָמַר לָהֶן: תַּלְמוּד עָרוּךְ הוּא בְּפִיו שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי, שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִשְׁמְרוּ שַׁבָּת, וְשֶׁלֹּא יִמּוֹלוּ בְּנֵיהֶם, וְשֶׁיִּבְעֲלוּ נִדּוֹת. הָלַךְ רַבִּי רְאוּבֵן בֶּן אִיסְטְרוּבְּלִי וְסִפֵּר קוּמִי, וְהָלַךְ וְיָשַׁב עִמָּהֶם. אָמַר לָהֶן: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹיֵב, יַעֲנִי אוֹ יַעֲשִׁיר? אָמְרוּ לֵיהּ: יַעֲנִי. אָמַר לָהֶן: אִם כֵּן, לֹא יַעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיֵּעָנוּ. אָמְרוּ: טָבִית. (אמרו ליבטלו) [אָמַר: לִבָּטֵל]! וּבִטְּלוּהָ. חָזַר וְאָמַר לָהֶן: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹיֵב, יַכְחִישׁ אוֹ יַבְרִיא? אָמְרוּ לוֹ: יַכְחִישׁ. אָמַר לָהֶן: אִם כֵּן, יִמּוֹלוּ אֶת בְּנֵיהֶם לִשְׁמוֹנָה יָמִים כְּדֵי שֶׁיַּכְחִישׁוּ. אָמְרוּ: טָבִית. אָמַר: בַּטְּלוּהָ! חָזַר וְאָמַר לָהֶם: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹיֵב, יַרְבֶּה אוֹ יִתְמַעֵט? אָמְרוּ לֵיהּ יִתְמַעֵט. אָמַר לָהֶן: אִם כֵּן לֹא יִבְעֲלוּ נִדּוֹת. אָמְרוּ: טָבִית. אָמַר: בַּטְּלוּהָ! הִכִּירוּ בּוֹ שֶׁהוּא יְהוּדִי, הֶחֱזִירוּם. אָמְרוּ: מִי יֵלֵךְ וִיבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה? יֵלֵךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, שֶׁהוּא מְלֻמָּד בְּנִסִּים, וְאַחֲרָיו מִי [יֵלֵךְ]? רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי. אָמַר לָהֶם רַבִּי יוֹסֵי: אִלּוּ הָיָה אַבָּא חַלַפְתָּא קַיָּם, יְכוֹלִים אַתֶּם לוֹמַר לוֹ: תֵּן בִּנְךָ לַהֲרִיגָה? אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִלּוּ הָיָה יוֹחַאי אַבָּא קַיָּם, יְכוֹלִים אַתֶּם לוֹמַר לוֹ: תֵּן בִּנְךָ לַהֲרִיגָה? אָמַר לָהֶם רַבִּי יוֹסֵי: אֲנָא אַזְלִית, דִּלְמָא עָנִישׁ לֵיה רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּקָא מִסְתַּפִינָא. קַבִּיל עֲלֵיהּ דְּלָא לִיעַנְשֵׁיהּ. אֲפִלּוּ הָכִי עַנְשֵׁיהּ. כְּשֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ לִפְנֵיהֶם: מִנַּיִן לְדַם שְׁרָצִים שֶׁהוּא טָמֵא? עִקֵּם פִּיו רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי, וְאָמַר: (ויקרא יא) "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא". אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: מֵעֲקִימַת שְׂפָתֶיךָ אַתָּה נִכָּר שֶׁתַּלְמִיד חָכָם אַתָּה, [אַל] יַחֲזֹר הַבֵּן (בשלום) אֵצֶל אָבִיו. יָצָא לִקְרָאתוֹ בֶּן (תלמיון) [תְּמַלְיוֹן], (אמר) רְצוֹנְכֶם אָבוֹא עִמָּהֶם? בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: [מַה] שִּׁפְחָה שֶׁל בֵּית אַבָּא, נִזְדַּמֵּן לָהּ מַלְאָךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, אֲנִי (אפילו) לֹא פַּעַם אַחַת? יָבוֹא הַנֵּס מִכָּל מָקוֹם. קָדִים הוּא עַל בִּבְרַתֵּיהּ דְּקֵיסָר, כִּי מָטָא הָתָם, (אמרו) [אָמַר]: "בֶּן (תלמיון) [תְּמַלְיוֹן] צֵא, [בֶּן תְּמַלְיוֹן צֵא"], כֵּיוָן דְּקָרוּ לֵיהּ, נָפִיק, אָזַל. אָמַר לָהֶן: שְׁאִילוּ כָּל מַה דְּאִית לְכוֹן לְמִשְׁאַל וְעַיְלִינְהוּ לְגִינְזָא לִשְׁקוֹל כָּל דְּבָעוּ. (עול) אַשְׁכְּחוּ לְהַהִיא אִיגַרְתָּא, שַׁקְלוּהָ, קְרָעוּהָ. וְהַיְנוּ *)דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֲנִי רְאִיתִיהָ בְּרוֹמִי, וְהָיוּ עָלֶיהָ כַּמָה טִפֵּי דָּמִים.

הַדְרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת מְעִילָה