זה אליפז. שצוה עליו עשו אביו לרדוף אחר יעקב ולהרגו והוא לא עשה כן אלא לקח ממנו מה שמצא בידו כדי לקיים בזה מצות אביו שהעני חשוב כמת כמו שפירש רש"י זכרונו לברכה בפרשת ויצא ועיין עוד בילקוט בפרשת וישב:
קריאה במקור
מתנות כהונה על דברים רבה · פרק 2 · פסקה 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בביאה אחת. דרש תבואה לשון ביאה כמו תבואתה לראש יוסף:
חטייה. חטא ועון:
הא בייא כו'. הרי צרה גדולה באה לעולם שהגר תושב מפנה ודוחה בעל הבית מביתו והנמשל מבואר מעצמו:
מולין. בפרק חלק איתא דוד של לחושת חלול מבפנים ונתנוהו בתוכו וכן הוא בירושלמי דפרק חלק ובערוך:
[שלא ענה אותו גרסי']:
שמא חס ושלום. דברי הספר הם ולא דברי מנשה:
ה"ג בירושלמי דפ' חלק ויחתר לו מלמד כו'. ונכון הוא שהרי בד"ה לא כתיב ויחתר אלא ויעתר ודרש ויחתר בחילוף חי"ת בעי"ן כמשפט אותיות אהח"ע:
משיב הרוח. וישיבהו דריש לשון משיב הרוח וכ"ז במדרש רות פ"ה ובפ' אמור פ' ל' וע"ש:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 13a6eff705aaa3c10004dfd56c507a9e2bc5f7c18d8dc1a09ccd36781c4a60e3