עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) · עירובין · פרק 4

תנו רבנן שלשה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו. ואלו הן. עובדי כוכבים ורוח רעה. ודקדוקי עניות. למאי נפקא מיניה למיבעי עלייהו רחמי. ג׳ אין רואין פני גיהנם ואלו הן. דקדוקי עניות, וחולי מעיים, והרשות. ויש אומרים אף מי שיש לו אשה רעה. ואידך אשה רעה מצוה לגרשה. ואידך זמנין דכתובתה מרובה ולא מצי לגרש לה. א״נ יש לו בנים ממנה ואינו יכול לגרשה למאי נפקא מינה לקבולי מאהבה. ג׳ מתים כשהם מספרים ואלו הן. חולי מעיים. וחיה. והדרוקן. למאי נ״מ למשמושי להו זוודתא:

תניא שפופרת היתה לו לר״ג שהיה מביט וצופה בה אלפים אמה ביבשה וכנגדם אלפים אמה בים הרוצה לידע כמה עומקו של גיא מביא שפופרת ומביט בה וידע כמה עומקו של גיא והרוצה לידע כמה גובהו של דקל ימדוד קומתו וצלו וצל קומתו וידע כמה גובהו של דקל:

אמר רב יהודה אמר רב עכו״ם שצרו על עיירות ישראל אין יוצאין עליהם בכלי זיין ואין מחללין עליהם את השבת. תנ״ה עכו״ם שצרו וכו׳ בד״א כשבאו על עסקי ממון אבל באו על עסקי נפשות יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי קש ותבן יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת. א״ר יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ובבל כעיר הסמוכה לספר דמיא ותרגומא נהרדעא. דרש רבי דוסתאי דמן בירי מ״ד (שמואל א כג א) ויגידו לדוד לאמר הנה פלשתים נלחמים בקעילה והמה שוסים את הגרנות תנא קעילה עיר הסמוכה לספר היתה והם לא באו אלא על עסקי תבן וקש דכתיב והמה שוטים את הגרנות וכתיב וישאל דוד בה׳ לאמר האלך והכיתי בפלשתים האלה ויאמר ה׳ אל דוד לך והכית בפלשתים והושעת את קעילה. מאי קא מיבעיא ליה אילימא אי שרי אי אסיר הרי ב״ד של שמואל הרמתי קיים אלא אי מצלח אי לא מצלח דיקא נמי דכתיב לך והכית בפלשתים והושעת את קעילה ש״מ: