עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) · נדרים · פרק 1

נדרים (דף ז ע״ב) אמר רבי חנין אמר רב השומע הזכרת השם מפי חברו צריך לנדותו ואם לא נדהו הוא עצמו יהא בנדוי שכל מקום שהזכרת השם מצוי שם עניות מצויה ועניות כמיתה שנאמר (שמות ד יט) כי מתו כל האנשים וגו׳ ותניא רשב״ג אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם בו או מיתה או עוני:

א״ר אבא הוה קאימנא קמיה דרב הונא שמעיה לההיא אתתא דאפקה הזכרת השם מפומה לבטלה שמתה ושרא לה לאלתר באנפה. ש״מ תלת ש״מ השומע הזכרת השם מפי חברו צריך לנדותו. וש״מ נדהו בפניו אין מתיר לו אלא בפניו וש״מ אין בין נדוי להפרה ולא כלום:

אמר רב גידל א״ר (דף ח) מנין שנשבעים לקיים את המצוה שנאמר (תהלים קיט קו) נשבעתי ואקימה וגו׳ והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא אלא הא קמ״ל דשרי ליה לאינש לזרוזי נפשיה. אמר רב גידל אמר רב האומר לחברו נשכים ונשנה פרק זה עליו להשכים שנאמר (יחזקאל ג לג) ויאמר אלי (בן אדם) קום צא אל הבקעה וגו׳ ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה׳ עומד:

(ע״ב) א״ר חנינא א״ר מיאשא משמיה דרבי יהודה בר אלעאי מ״ד (מלאכי ג כ) וזרחה לכם יראי שמי וגו׳ אלו בני אדם שהם יראים להזכיר את שמי לבטלה (שם) שמש צדקה ומרפא בכנפיה אמר אביי ש״מ הדין חירגא דיומא מסי ופליגא דר״ש בן לקיש דאר״ש בן לקיש אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב״ה מוציא חמה מנרתקה צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה צדיקים מתרפאין בה דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר (שם) ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק רשעים נידונין בה שנאמר (שם ג יט) כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זרים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה׳ צבאות אשר לא יעזוב להם שרש וענף:

(דף ט ע״ב) תניא אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד פ״א בא אדם אחד נזיר מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקוצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית להשחית שערך זה נאה אמר לי רועה הייתי לאבא בעירי והלכי למלאות מים מן המעין ונסתכלתי בבואה שלי ופחז יצרי עלי ובקש לטרדני מן העולם אמרתי לו רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה העבודה שאגלחך לשמים מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו בני כמותך ירבו נוזרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר (במדבר ו ב) איש כי יפליא לנדור נדר להזיר לה׳ מתקיף לה ר׳ מני מאי שנא אשם נזיר טמא דלא אכל משום דאתי על חטא כל אשמות נמי לא ליכול דעל חטא באין א״ל ר׳ יונה היינו טעמא כשהם תוהים נוזרים וכשהם מטמאים ורבין עליהם ימי נזירות מתחרטין בהם ונמצאו מביאים חולין לעזרה: