עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) · נדרים · פרק 8

(דף סב) רבי טרפון אשכחיה ההוא גברא בזמן שהוקפלו רוב המקצועות דקא אכיל אחתיה בשקא ושקליה ואמטייה למשדי בנהרא אמר אוי לו לטרפון שזה הרגו שמע ההוא גברא שבקיא וערק א״ר אבהו משום ר׳ חנניה בן גמליאל כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה אמר אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה דאמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ק״ו ומה בלשאצר שנשתמש בכלי קדש שנעשו חול שנא׳ (יחזקאל ז כב) ובאו בה פריצים וחללוה כיון שפרצוה נעשה חול נעקר מן העולם דכתיב (דניאל ה ל) ביה בליליא קטיל בלשאצר המשתמש בכתרה של תורה שהוא קיים לעולם ועד עאכ״ו. ור׳ טרפון כיון דכי אכיל הוקפלו רוב המקצועות הוה אמאי צעריה ההוא גברא הוה גנבי ליה ענבי כולה שתא וכיון דאשכחיה לר׳ טרפון סבר היינו דגנבן אי הכי אמאי ציער נפשיה משום דר״ט עשיר גדול היה והוה ליה לפייסו בדמים:

תניא (דברים ל כ) לאהבה את ה׳ אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם אשנה שיקראוני רבי אשנה שאהיה זקן ואשב בישיבה אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבא שנא׳ (משלי ז ג) קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך ואומר (שם ו כא) קשרם על לבך תמיד ענדם על גרגרותיך ואומר (שם ג יז) דרכיה דרכי נועם וגו׳ ואומר (שם) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר ר׳ אלעזר בן צדוק אומר עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם אל תעשם עטרה להתגדל בהם ואל תעשם קרדום להיות עודר בו וק״ו ומה בלשאצר שלא נשתמש אלא בכלי קדש שנעשו חול נעקר מן העולם המשתמש בכתרה של תורה עאכ״ו. אמר רבא שרי ליה לאינש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעין ליה דכתיב (מ״א יח יב) ועבדך ירא את ה׳ מנעוריו אלא קשיא דרבי טרפון משום דעשיר גדול הוה והוה ליה לפייסיה בדמים:

רבא רמי כתיב ועבדך ירא את ה׳ מנעוריו וכתיב (משלי כז ב) יהללוך זר ולא פיך הא באתרא דידעין ליה הא באתרא דלא ידעין ליה ואמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תגראי ברישא דכתיב ובני דוד כהנים היו וכי כהנים היו אלא מה כהן נוטל חלק בראש אף ת״ח נוטל חלק בראש וכהן מנ״ל דכתיב (ויקרא כא ח) וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב וגו׳. ותנא דבי ר״י וקדשתו וגו׳ לכל דבר שבקדושה (ע״ב) לפתוח ראשון ולברך ראשון ולטול מנה יפה ראשון. ואמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר לא יהיבנא אכרגא דכתיב (עזרא ד יג) מנדה בלו והלך וגו׳. ואמר רב יהודה מנדה זו מנת המלך בלו זה כסף גולגלתא והלך זה ארנונא: