עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) · שבועות · פרק 2

שבועות (דף יד) משנה אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין של ע״א ובשתי תודות ובשיר וב״ד מהלכין ושתי תודות אחריהם וכל ישראל אחריהם:

(דף טו) תניא נאמר בעולת בהמה (ויקרא א ט) אשה ריח ניחוח ונאמר בעולת העוף (שם) אשה ריח ניחוח ובמנחה (שם ב ב) אשה ריח ניחוח מלמד אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים:

(שם ע״ב) תנו רבנן שיר של תודה בכנורות ובנבלים ובצלצלים על כל פנה ופנה על אבן גדולה שבירושלים אומר (תהלים ל ב) ארוממך ה' כי דליתני וגו׳ ושיר של פגעים וי״א שיר של נגעים מ״ד דנגעים דכתיב (שם צא י) ונגע לא יקרב באהליך ומ"ד פגעים דכתיב יפול מצדך אלף ורבבה מימינך ואומר יושב בסתר עליון וגומר עד כי אתה ה' מחסי וחוזר ואומר (שם ג א) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו עד לה' הישועה על עמך ברכתך סלה רבי יהושע בן לוי אומר להו להני קראי וגני היכי עבד הכי והא א״ר יהושע בן לוי אסור להתרפאות בדברי תורה להגן שאני ואלא כי אמר אסור בדאיכא מכה אי דאיכא מכה אסור ותו לא והתנן הלוחש על המכה אין לו חלק לעולם הבא הא אתמר עלה א״ר יוחנן ברוקק שנו לפי שאין מזכירין ש״ש על הרקיקה. תניא כתוב אחד אומר (במדבר ט יג) את משכן ה' טמא וכתוב אחד אומר (שם) כי את מקדש ה׳ טמא וכו׳ (דף טז ע״ב) תניא ר׳ אלעזר אומר אם נאמר משכן למה נאמר מקדש אם נאמר מקדש למה נאמר משכן אם נאמר משכן הייתי אומר על משכן יהא חייב שנמשח בשמן המשחה אבל על מקדש לא יהא חייב לכך נאמר מקדש ואם נאמר מקדש הייתי אומר על מקדש יהא חייב שקדושתו קדושת עולם אבל על משכן לא יהא חייב לכך נאמר משכן ולכך נאמר מקדש:

(דף יח ע״ב) תנו רבנן (ויקרא טו לא) והזרתם את בני ישראל מטמאתם א״ר יאשיה מכאן אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהם סמוך לוסתן וכמה אמר רבה עונה אחת. אמר רבי יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי כל שאינו פורש מאשתו סמוך לוסתה אפילו הוויין לו בנים כבני אהרן מתים דכתיב והזרתם את בני ישראל מטמאתם והדוה בנדתה וסמיך ליה (שם טז) אחרי מות שני בני אהרן. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה הויין לו בנים זכרים דכתיב (שם יא מז) להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה (שם יב ב) אשה כי תזריע וילדה זכר ר׳ יהושע בן לוי אמר הויין לו בנים ראויין להוראה דכתיב (שם י י-יא) להבדיל ולהורות. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל המבדיל על היין במוצאי שבתות הויין לו בנים זכרים דכתיב (שם) להבדיל בין הקדש ובין החול וכתיב התם (שם יא יז) להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה (שם יב) אשה כי תזריע וילדה זכר: