הערות ותיקונים על מדרש אגדה · ויקרא · פרק 5

זש"ה גם בלא דעת נפש לא טוב. המאמר נמצא בתנחומ' שלנו ויקר' אות י', ובהוספה בתנחומ' הנדפס אות ו' [הוסיף המדפיס ממנטובה מתנחומ' שלנו], ומובא בילקוט משלי רמז תתקנ"ט ונרשם בצדו מדרש, וצ"ל תנחומ', וכן נשנה בוי"ר פ"ד אות ג', רק בסגנון אחר, והילקוט הביא כמו שהוא בתנחומ', ולפנינו נתקצר המאמר:

וכן שנו רבותינו. אבות פ"ד מ"ב, קה"ר פ"ד:

לא עשה אדם עבירה כו'. עיין בתנחומ' שם:

ד"א מי שעשה עבירה כו'. בתנחומא הוא מאמר אחד עם מה שלפניו:

מי היה זה אחאב בן קולייה. כל המאמר עד הסיום אמר הקב"ה למשה דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא הוא בתנחומ' שם, ומובא בילקוט ירמי' רמז ש"ט בשם התנחומ', ועיין סנהדרין צ"ג ע"א, ומובא ג"כ בילקוט שם, ועיין בתנחומא בהערות שלי, ולפני המחבר היה הכל מפורש בכ"י שלפניו ע"ש הערב ס"ד:

וכך אמרו רבותינו, כל המאמר עד סופו הוא בתנחומ' שלנו ויקרא אות י"ב, ובתנחומ' הנדפס אות ו', והוא מן הוספות שהוסיף מהדפוס ממנטובה, ולקוח מתנחומא שלנו, וכן מובא המאמר בגמרא סנהדרין צ"א סע"א ושם הוא בשם אנטונינוס שאמר לרבי גם השמל מחיגר וסומא מובא שם, וכן מובא המאמר בוי"ר פ"ד אות ה' ושם איתא תני ר' ישמעאל, וקצת בסגנון אחר:

לעולם הבא. במקומות הנ"ל איתה לעתיד לבא:

כך הקב"ה מביא את הנפש והגוף ודנם כאחת. שם הגירסא אף הקב"ה מביא נשמה וזרקה בגוף. שנאמר יקרא אל השמים מעל (תהלים נ' ד'), זו נשמה, ואל הארץ לדון עמו (שם), זה הגוף:

אמר הקב"ה אם תודה הרי מוטב ואם לאו אני מעיד. תנחומ' שלנו אות ט"ו, ותנחומא הנדפס מכבר אות ז', [והוא בהוספה שהוסיף המדפיס ממנטובה]:

אם תודה הרי מוטב. בתנחומא שם אמר הקב"ה אם בקשת להעד העד:

וכן אמר החכם אל תבהל את פיך. בתנחומ' שם הנוסחא בא וראה כל הפרשיות הכתובות בספר הזה כתוב בהן שגגה חוץ מן פרשה זו שלא נאמר בה שגגה, עליו אמר שלמה אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא (קהלת ח' ה'):

שרגמו צורת המלך בתנחומ' איקונין של מלך:

טרדו אותו ואמרו לו לך ואתו שתיה בדעתו הלקוהו. בתנחומא בתפשו שניהם ועלו לבימה ונתן איפופסין לבן הדעת, ופינה לשכור:

נוטל העונש שלו. בתנחומא נוטל אפופסין, והמלה יונית ופי' גזר דין (אורטהייל):

אלא אם יש בכם השלשה המדות האלו. הסיום הזה ליתא בתנחומא, ושם נמצא הסיום באופן אחר, ונמצא בתנחומא מטות אות א' ותנחו' שלנו שם:

אמרו רבותינו אפילו על האמת. תנחומ' שם אות ט"ז:

שלא יהא פרוץ בשבועות. עיין בתנחומא שם ובהערה פ"ה:

ומעשה בהר המלך. תנחומ' שם, וכן בנדפס מכבר בהוספה שהוסיף המדפיס, ובמדרש במ"ר פכ"ב, ועיין גיטין נ"ז ע"ב:

ועוד אמרו כי בזמן ר"ע היתה אשה אחת והיה לה עשרה בנים. לא מצאתי המקור, ונמצא הסיפור בסגנון אחר בוי"ר פ"ו אות ג', ונובע מירושלמי שבועות פ"ו ה"ו דף ל"ז ע"א, ועיין גיטין ל"ה ע"א:

ד"א אתה מוצא שלשה דברים. תנחומ' ויקרא אות י"ח, והמדפיס ממנטובה הביא רק התחלת המאמר, אתה מוצא שלשה דברים ברשותו, וציין "כדלעיל פרשת תולדות" וכן היגו כן בכל הדפוסים (סוף אות ז'), ובתנחומא שלנו כתוב פה כל המאמר, ועיין בתנחומא תולדות אות י"ב מובא זה ברחבה וקצת בסגנון אחר, ועיין ב"ד פס"ז אות ג', א"ר לוי ששה דברים משמשים את האדם, שלשה ברשותו ושלשה אינן ברשותו כו' ומובא בילקוט תולדות רמז קט"ו בשם ב"ר, וכן בילקוט מלכים רמז ר"ב:

ואמר לו ויקרא אל המזבח, תקנתי על המזבח. גם בתנחו' מובא אל ובקרא כתיב על:

אלא אפילו לעוה"ב הקב"ה משגה לרשעים ומורידם לגיהנם. בתנחומ' הגירס' ולא עוד אלא אפילו לעולם הבא שנאמר משגיא לגוים ויאבדם (איוב י"ב כ"ג) משגה כתיב, ויאבדם מורידם לאבדון, והצדיקים רואין אותם שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו':