הערות ותיקונים על מדרש אגדה · בראשית · פרק 7

מיכן אמרו חכמים. עירובין י"ח ע"ב, ב"ר פל"ב אות ג', ילקוט נח רמז נ"ה, ולקח טוב, ורש"י עה"ת, וע"ע ספרי פ' בהעלותך פיסקא ק"ב:

אלו שבעת ימי אבלו של משותלח הצדיק שחלק לו הקב"ה כבוד, ב"ר פל"ב אות ז' ויהי לשבעת הימים מלמד שתלה להם הקב"ה ז' ימי אבילות של משותלח הצדיק כדי שיעשו תשובה, וסנהדר' ק"ח ע"ב, אדר"נ פל"ב, ורש"י עה"ת, ולקח טוב, ועיי' מדרש שו"ט סוף מזמור כ"ו ויהי לשבעת הימים א"ר הושעי' מלמד שתלה הקב"ה שבע ימי אבלו של משותלח הצדיק שיעשו תשובה ולא עשו, על שם שנאמר אל תאסוף עם חטאים נפשי, ועיי' ירושלמי מ"ק פ"ג ה"ה, תוספתא סוטה פ"י:

כנגד ארבעים יום. וכן רש"י הביא ארבעים יום כנגד יצירת הולד כו' וכן מובא בלקח טוב. ועיי' ב"ר פל"ב אות ה' הם קלקלו את הצורה שניתנה לארבעים יום:

כמה דהוא אמר לפיד בוז. ב"ר פ"ל אות ז' לפיד בוז לעשתות שאנן א"ר אבא בר כהנא כרוז אחד כו' ועיי' סנהדר' ק"ח רע"ב:

מלמד שאף נח מקטני אמנה היה כו'. ב"ר פל"ב אות ו' א"ר יוחנן נח מחוסר אמנה היה אלולי שהגיעו המים עד קרסוליו לא נכנס לתיבה, וכן הביא רש"י ולקח טוב:

הם מאליהן באו. ב"ר פל"ב אות ח', וכן הוא בתנחומא הנדפס מכבר אות י"ב ופדר"א פכ"ג, וכן הביא רש"י:

זה חדש מרחשון. עיי' ר"ה י"א ע"ב, ועיי' גם בסדר עולם רבה פ"ד ר"א אומר זה מרחשון.

בעצומו של יום. בלקח טוב בעצם היום הזה א"ר יוחנן בעצומו של יום והעירותי שם בהערה כ"ג בב"ר פל"ב סוף אות ח', וילקוט רמז נ"ו חסרים המלות "בעצומו של יום":

שלח אריות ודובים. בב"ר פל"ב סוף אות ח' ויסגור ה' בעדו בקשו להפוך התיבה והקיפה אריות שלא יגעו בו, וכן בתנחומא שלנו נח אות י', ובתנחומא הנדפס מכבר אות ז' היו מבקשין להפוך את התיבה, מה עשה הקב"ה הקיף אריות לתיבה, והיו אוכלין אותן, שנאמר ויסגור ה' בעדו, מהו ויסגור, כענין שנאמר אלחי שלח מלאכיא וסגר פום אריוותא ולא חבלוני, ובמכילתא בשלח פ"א על סגר עליהם המדבר הביא ג"כ, אין סגירה אלא חיה רעה, שנאמר אלחי שלח מלאכיא וסגר פום אריוותא, ועיי' בתנחומא שם הערה צ"ז:

על כל ההרים הגבוהים גברו המים. רש"י הביא וז"ל למעלה של גובה כל ההרים לאחר שהשוו המים לראשי ההרים:

גונח מפני טורח מאכל הבריות. ב"ר סוף פל"ב אך מיעוט שאף הוא גונח דם מפני הצינה. ובתנחומא נח אות י"ד יצא נח מן התיבה גונח מלבו, וכן הוא שם באות ג'. וכן בתנחומא הנדפס מכבר נח אות ט' יצא גונח וכוהה דם מן הצנה, וכן בל"ב מדות דר' אליעזר מדה ב' אך למעט כיצד, דכתיב וישאר אך נח, מת"ל אך, מלמד שאף נח הי' בתיבה גונח דם מפני הצינה, ורש"י עה"ת הביא ומדרש אגדה גונח וכוהה ]צ"ל וכוחה] דם מטורח הבהמות והחיות, והוא כמו שהביא המסדר. והערוך ערך גנח כתב פי' מוציא קול כעין שיעול ומשליך דם:

ד"א פעם אחת איחר מאכל האריה והכישו על רגליו. בתנחומא שם אות י"ד פעם אחת שהה נח לזון את הארי והבישו הארי ויצא צולע, ועיי' בתנחומא שם אות ג' הערה ל"ד והערה ל"ה ואין להכפיל הדברים: