הערות ותיקונים על מדרש אגדה · דברים · פרק 3

שכל המלכיות היו רוצים להיות להם חלק בארץ כו' והיו ארבע מלכיות מושלות בו. עיין ספרי עקב פיסקא ל"ז, ורש"י על התורה, וסנהדרין דף ס' ע"ב עיין שם:

ובלשון כנען אומר לשלג שנר. וכן הביא רש"י שניר הוא שלג בלשון אשכנז ובלשון כנען ועיין בזכור לאברהם בסופו בלקוטים דף קפ"ד ע"א ובמבוא לספר הערוך השלם צד ז' ונכבדות מדובר בו מאת ידידי החוקר הגודל מהר"א ד"ר הרכבי:

והוא נשאר מיתר הרפאים מאותן שהרגו אמרפל. וז"ל רש"י מיתר הרפאים שהרגו אמרפל וחביריו בעשתות קרנים והוא פלט מן המלחמה שנאמר ויבא הפליט (בראשית י״ד:י״ג) זהו עוג. ובתנחומ' חקת אות נ"ה, ובנדפס מכבר אות כ"ה, ובמ"ר פי"ט אות ל"ב, כי רק עוג מלך הבשן (דברים ג' י"א) והוא נשאר מהגבורים שהרגו אמרפל וחביריו שנאמר ויכו רפאים וגו' (בראשית י"ד ה') וזה הפסולת שלהם כפריצי זיתים שיוצרים ופליטים מתחת הגפת שנאמר ויבא הפליט (שם שם י"ג):

זה היה עוג. בב"ר פמ"ב אות ח' ויבא הפליט הוא עוג הוא פליט, וכן נדה דף ס"א סע"א:

ברייתא ששנינו פליטי זיתים. אולי ז"ל פריצי זיתים שיוצאים ופליטים מתחת הגפת, כמו שהוא בתנחומ' שם, וע"ש בהערה שפ"א, (ושם יש לתקן ב"מ ק"ב צ"ל ב"מ ק"ה):

באמת עוג. וכן הביא רש"י:

נחמו נחמו עמי אמר ישעיה הנביא מטייל הייתי. פסיקת' דר"כ פיסקא נחמו (קכ"ה ע"ב), וי"ר פ"י אות ב', ושם מתחיל ר' עזרי' בש"ר יודן בר סימון פתר קריא [אהבת צדק ותשא רשע על כך משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך (תהלים מ"ב ח')]. בישעי' אמר ישעי' מטייל הייתי כו':

והיו קורין אותו עלג. שם הגירס' והיו קורין אותו פסילוסא, עיין בפסיקת' שם הערה נ"ג:

אלא על עלג השפה דהוא קטיע בלישניה. ע"ש בהערה הנ"ל:

הלך הושע. פסיקת' שם דף קכ"ז ע"ב:

הלך יואל וכן הנביאים שלאחריהם. הוא בפסיקת' שם:

אתמול אמרת יום עברה וגו'. בפסיקת' שם הערה צ"א העירותי כ"ה בכל כ"י, ובילקוט ישעיה רמז צ"ז, ובכולם בטעות, כי מקרא בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות מוקדם הוא להמקרא יום עברה ואיך יאמר על המאוחר אתמול אמרת? לכן נכונה יותר גירסת הפסיקתא רבתי פסקא בכה תבכה אתמול אמרת לי אסוף אסף כל מעל פני האדמה (צפני' א' ב'):

אל תקרי עמי אלא עמי זה ליתא בפסיקת' וע"ש בהערה צ"ו והעירותי כי דרש עמי כמו עמי, ר"ל עמדי:

משל למה הדבר דומה. זה ליתא בפסיקת' שם ונעלם ממני המקור:

אל תקרי עד הים אלא עד היום האחרון. ספרי ברכה פיסקא שנ"ז:

וכל זה בזכות התפלה שנאמר ואתחנן אל ה'. בעבור הסיום הזה הביא כל הדרשא עד כאן:

תקט"ו תפלות עשה במנין ואתחנן. במדרש דב"ר ברכה פי"א אות ט' מנין שהתפלל משה באותו הפרק תקט"ו פעמים שנאמר ואתחנן בגימטרי' הכי הוי:

הלבנון זה בית המקדש. ספרי: