תנחומא בובר · תולדות · סימן 3

ויזד יעקב (בראשית כה כט). נכנס עשו מן השדה וראה פניו של יעקב מפוחמות, א"ל מה את עושה, א"ל אין את יודע שמת אברהם זקנינו ואני עושה תבשילין, וילך להברות עליו, א"ל עשו, אהבי ושונאי מתו כאחד, אברהם מת ונמרוד מת, ומה זה לי בכורה, ומה היה התבשיל עדשים, שמקדם היו מכניסין (על) [אל] האבל עדשים, ולבית המשתה עדשים. ויבא עשו (בראשית כה כט), אמרו ג' עבירות עשה אותו הרשע בו ביום, גנב דכתיב אם גנבים באו לך אם שודדי לילה (עובדיה פסוק ה), ובעל נערה המאורשה, שנאמר מן השדה, אין שדה אלא נערה, שנאמר אם בשדה ימצא [האיש את הנערה] (דברים כב כה), והרג את הנפש, שנאמר והוא עיף, אין עיף אלא הורג, שנאמר אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים (ירמיה ד לא).

אמר הקב"ה התניתי עם אברהם, ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה (בראשית טו טו), וזה אחרית טובה, שיהא הצדיק יוצא לחוץ ויאמרו לו ראה בן בנך מה עושה, אמר דוד כי טוב חסדך מחיים (תהלים סג ד), לפיכך נסתלק אברהם בשביל עשו, תדע לך שכן הוא, יצחק שבא מכח אברהם חי ק"פ, ואברהם לא חיה אלא קע"ה, אמר הקב"ה שלא יראה עשו עובר עבירות וקורא תגר עליו, לפיכך נגרעו מחייו של אברהם ה' שנים.