תנחומא בובר · במדבר · סימן 32

אל תכריתו. זש"ה טוב ה' למעוז [ביום צרה] (נחום א ז), אין מדתו של הקב"ה כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שמרדה עליו מדינה, הוא עושה בה אנדרולומוסיא, והורג הטובים עם הרעים, ואינו אומר זה חטא, וזה לא חטא, אלא הורג את כולה, והקב"ה אינו כן, אלא בשעה שהדור מכעיס לפניו, הוא ממלט את הצדיקים ומאבד את הרשעים, חטאו דור אנוש איבד אותם, והציל את חנוך, ויתהלך חנוך את האלהים (בראשית ה כד), למה ביום צרה ויודע חוסי בו (נחום שם), דור המבול הכעיסוהו ואיבדן, שנאמר וימח את כל היקום (בראשית ז כג), והציל לנח, שנאמר ונח מצא כן (שם ו ח), וכן הסדומיים ואיבדן, שנאמר וה' המטיר על סדום (שם יט כד), והציל לוט, שנאמר וישלח את לוט (שם שם כט), הביא חושך על המצרים, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם (שמות י כג), למה ביום צרה יודע חוסי בו, יצאו ממצרים באו למדבר, עשו אותו מעשה, חוץ משבטו של לוי, שנאמר ויאמר מי לה' אלי (שם לב כו), מהו מי לה', ר' שמעון בן יוחי אומר מי שלא נתן נזם לע"ז יבא אלי, ויאספו אליו כל בני לוי (שם), אמר הקב"ה ביום צרה יודע חוסי בו, מי נשתתף במעשה העגל ומי לא נשתתף, מה עשה הרג לחוטאים, שנאמר ויגוף ה' את העם וגו' (שם לב לה), אבל שבטו של לוי שנתנו נפשם לשמו של הקב"ה, אמר למשה ולאהרן אל תכריתו וגו'.