תנחומא בובר · תולדות · סימן 24

ויאמר בא אחיך במרמה וגו', היה אומר על צדיק במרמה ח"ו אלא בא עליך ברמיות.

[ויאמר הלא אצלת לי] ברכה, אמר ריש לקיש זה אחד משלשה בני אדם שבאו בעקיפין על הקב"ה, א"ל עשו אילו היינו שנינו צדיקים לא היה לאלהיך ברכות לברך את שנינו, ואמר ליה הקב"ה יסכר פיך, הרי יעקב מברך לשנים עשר שבטים, ולא כשהוא מברך לזה מברך לזה, אע"פ כן נתמלא עליו רחמים, בא לברכו ונסתלקה שכינה ממנו, התחיל להתפלל ואומר יוחן רשע (ישעיה כו י), א"ל בל למד צדק (שם) א"ל זה אתה מבקש לברך, עתיד הוא להחריב את ביתי ולערבב את הארצות והממונות, שנאמר בארץ נכוחות יעול (שם), א"ל יצחק תן לו בעולם הזה, ובל יראה גאות ה' (שם), לעתיד לבא שאננקי הוא לי, לפרוע לו הכבוד שכבדני, מיד תלה עשו את עיניו למעלה ובכה, שנאמר וישא עשו קולו ויבך, אמר הקב"ה אעפ"י שהוא רשע החניף לו. אמר ר' אלעזר שלש דמעות הוריד עשו, אחת מימינו ואחת משמאלו, ואחת נסתלק בתוך עינו, אמר הקב"ה הרי הרשע היה בוכה על חייו מה אני מחזירו ריקם, מיד אמר לאביו שיברכו, זש"ה האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש (תהלים פ ו). אמר ר' אבין בשם ר' אחא, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם ומה עשו הרשע על שהוריד שתי דמעות נתמלא עליו רחמים מיד, אנו שדמעתינו תדירה ביום ובלילה כלחם על אחת כמה וכמה, שנאמר היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה (שם מב ד), עד עכשיו לא הגיעע הקץ שנתמלא עלינו רחמים, אמר דוד שמע תפלתי ה' ושועתי אזינה אל דמעתי אל תחרש (שם לט יג), אמר להם הקב"ה אפרע לעשו הרשע כבוד אבותיו וארוממנהו ואחר כך אני בא ומרומם אתכם, ופורע (להם) [לכם] מה שפעלתם, ומה שפעלו אבותיכם שנאמר ארום בגוים ארום בארץ (שם מו יא), אלא שאמר הקב"ה ליעקב והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כח יד), וכתיב כי [תהיו] אתם ארץ חפץ (מלאכי ג יב), אמר לו עשו ברכני גם אני אבי, א"ל יצחק במה אני מברכך, אמר ר' ברכיה אמר לו אדון עשיתיו לך כל מה שאני מברכך, לו אני מברך, למה כל מה שהעבד מסגל, לאדונו הוא מסגל. הוי גביר לאחיך שאמר יצחק ליעקב ברכה שביעית היא, ויצחק הניח עשר ברכות שבירכו ולא אמר לו אלא הן גביר שמתיו לך, אלא אמר לו כל מה שאתה סבור שאני מברכך איני מברך אלא לו, למה שהעבד כל מה שיש לו לאדונו הוא, כך במצרים אע"פ שנשתעבדו להם, בצאתם הן נוטלין כל סגולתם, וכן שלשים ואחד מלך ישראל מגלים אותם מארצם ונוטלין ממונם, ואף כך מה אומות הועלם עכשיו בוזזים את ישראל, וישראל הם נסגלים לה', שנאמר והיה סחרה ואתננה קודש לה' (צבאות) לא יאצר ולא יחסן כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק (ישעיה כ גיח).

חסלת פרשת תולדות