תנחומא בובר · חיי שרה · סימן 2

[ואברהם זקן]. זש"ה כל ארחות ה' חסד ואמת (תהלים כה י), תחילתה של תורה חסד, ואמצעיתה חסד, וסופה חסד, תחילתה חסד, שגמל חסד לחתנים ולכלות, גמל חסד לאדם ולחוה, שנאמר ויבן ה' אלהים את הצלע (בראשית ב כב), אמר ר' אבהו בערביא קורין לגדליתא בנייתא, קישטה הקב"ה לחוה והביאה אצל אדם, אתה סבור שמא הביאה לו תחת זית, או תחת תאנה, אמרו רבותינו שלש עשרה חופות עשה הקב"ה לאדם ולחוה, שנאמר בעדן גן אלהים היית וגו' (יחזקאל כח יג), והפחות שבהן היה של זהב, שכך כתיב וברקת וזהב (שם שם), הרי י"ג חופות שנעשו לאדם ולחוה. אמר ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא עיטר הקב"ה לחוה בעשרים וארבעה תכשיטין, ולא עוד אלא שאחז בידה והוליכה אצל אדם. אמר ר' אבין הלוי ברבי אשרי עירוני שכך ראה המלך אוחז בידה ומוליכה לו לבית, שנאמר ויביאה אל האדם (בראשית ב כב), הוי כל ארחות ה' חסד ואמת, הרי תחילת של תורה חסד, ואמצעיתה חסד מנין, שנאמר ותמת דבורה מינקת רבקה (שם לה ח), כיון שמתה מה כתיב, ויקרא שמו אלון בכות (שם), והיה יעקב יושב ובוכה עליה, אמר הקב"ה יהא יעקב ישב ומצטער, נראה לו פנים, שנאמר וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' (שם שם ט). וסופה חסד ממשה, שכשנסתלק קבר אותו, שנאמר ויקבר אותו בגיא בארץ מואב (דברים לד ו), הוי כל ארחות ה' חסד ואמת. עמד אברהם ודיבק במדת חסד, א"ל הקב"ה שלי היתה המדה הזאת, ואתה אחזתה בה, חייך שאני עושה אותך כיוצא בי, מנין שנאמר חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתב לבושיה כתלג חיור וגו' (דניאל ז ט), מה כתיב למעלה מן הענין, ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו (בראשית כג יט), עמד ונטפל בה, א"ל הקב"ה ראוי אתה לעטרה, שנאמר ואברהם זקן.