תנחומא בובר · נשא · סימן 16

ד"א כה תברכו. זש"ה הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה (שה"ש ג ז), וכי מה ראה שלמה לעסוק במטה, שאמר הנה מטתו, אלא אינו עסוק אלא במלך שהשלום שלו, הנה מטתו זה בית המקדש, ולמה נמשל בית המקדש למטה, אלא מה מטה הזאת אינה אלא לפריה ורביה, כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכו היו פרין ורבין, שנאמר ויאריכו הבדים (מ"א ח ח), ואומר והזהב זהב פרוים (דה"ב ג ו), שהיה עושה פירות, וכן הוא אומר ויבן את בית יעקב הלבנון (מ"א ז ב), למה נמשל ליער, מה יער פרה ורבה, כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכו היה פרה ורבה, לכך נאמר הנה מטתו. ששים גבורים (שה"ש ג ז), אלו ששים אותיות שבברכת כהנים, כולם אחוזי חרב (שם ח), שכל אחר ואחד שמו של הקב"ה נזכר בו, יברכך ה', יאר ה', ישא ה', (במדבר ו כד כה כו), איש חרבו על ירכו (שה"ש שם), מה ראה הירך להזכר כאן, אלא אפילו אדם רואה בחלומו החרב שלופה נתונה על צוארו וקוטע את ירכו, משכים בבקר והולך לבית הכנסת, מפחד בלילות (שם), מפחד שראה בלילות בחלומו, ורואה את הכהנים נושאים כפיהם, החלום רע מתבטל ממנו, לכך נאמר מפחד בלילות, לכך אמר הקב"ה למשה הזהר לאהרן ולבניו שיהו מברכין את בני, שנאמר כה תברכו [את בני ישראל].