תנחומא בובר · משפטים · סימן 12

כי שמי בקרבו (שמות כג כא). שמו של הקב"ה משותף עם כל מלאך ומלאך, א"ל משה איני מבקש שילך עמנו מלאך, אם אין אתה מהלך עמנו אין אנו זזים ממקומינו, א"ל הקב"ה חייך אפילו מלאך לא אשלח לפניך, אלא הצרעה אשלח לפניך, שנאמר ושלחתי את הצרעה וגו' (שמות כג כח). כיצד האמוריים היו מתים, אמר ר' לוי שתי צרעות היה מזווג לכל אחד ואחד, וכל אחת ואחת היתה שופכת ארסה בתוך עיניו, ומיד היה מת. ר' חייא בר אבא אמר כיצד היו מתים, חולחול היה נכנס בהם, והיו (מתרוין) [מתריזין] והיו מתים לפני ישראל. ר' ברכיה אמר הקב"ה היה אוסרן לפני ישראל, והיו באין והורגין אותן, שנאמר ויתן ה' אלהינו בידינו וגו' (דברים ג ג). כאדם שאוסר שונאו של בנו ונותנו לפני בנו, אם תאמר קטנים היו האמוריים, הקב"ה משבחן [ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם] אשר כגובה ארזים גבהו (עמוס ב ט), ומה הייתי עושה להם, ואשמיד פריו ממעל (שם), זה השר שלהן, ושרשיו מתחת (שם), אילו אמוריים, אמר הקב"ה בעוה"ז שלחתי מלאך לפניהם והיה מכרית אומות העולם, אבל לעוה"ב אליהו זכור לטוב הוא אני משלח לכם שנא' הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא (מלאכי ג כד).

חסלת פרשת משפטים