תנחומא בובר · ראה · סימן 12

נצור בני (תורת) [מצות] אביך וגו' (משלי ו כ). אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות, אברהם הפריש תרומה גדולה, שנאמר הרימותי ידי אל ה' אל עליון (בראשית יד כב), ואין הרמה אלא תרומה, שנאמר והרמותם ממנו (את) תרומת ה' (במדבר יח כו), יצחק הפריש מעשר שני, שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים (בראשית כו יב), אמר ר' אבא בר כהנא והלא אין הברכה שורה, לא על המדוד, ולא על השקול, ולא על המנוי, ולמה מדדן, בשביל לעשרן, הדה הוא דכתיב ויברכהו ה' (שם שם). יעקב הפריש מעשר ראשון, שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (שם כח כב).

כותי אחד בא ושאל את ר' מאיר, א"ל לאו אתון אמרין דהדין יעקב אביכן קשוט הוא, דכתיב תתן אמת ליעקב וגו' (מיכה ז כ), א"ל הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה לשבטים, לא היה לו להפריש עוד משנים, א"ל את אמרת דאינון תרי עשר, ואנא אמרי דאינון ארבעה עשר, שנאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (בראשית מח ה), א"ל והא אית ליה מסייע, הוספת קמח הוספת מים, א"ל אין את מודה שהן ארבע אמהות, [יצא מהם ארבעה בכורות], ואין הבכור מתעשר, למה שהוא קודש, ואין קודש מוציא מידי קודש, א"ל טובי אומותיך דאת בגוה, ואל תטוש תורת אמך (משלי ו כ), אומתך, הוא שאמר דוד, לעשות רצונך אלהי חפצתי וגו' (תהלים מ ט), אמר ר' אחא [בר עולא] וכי יש תורה בתוך מעיים, ולא כך כתיב ועל לבם אכתבנה (ירמיה לא לג), אלא אמר דוד יבא עלי מאירה אם ירד דבר לתוך מעי, אלא כשהוא מעושר, הדה הוא דכתיב ועל אוצרות המלך עזמות בן (עזריאל) [עדיאל] ועל האוצרות בשדה (בכרמים ובהרים ובמגדלים) [בערים ובכפרים ובמגדלות] (יונתן) [יהונתן] בן עוזיהו (דה"א כז כה), לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר.