תנחומא בובר · אמור · סימן 11

ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו פתח ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון (יחזקאל כט טז), וכתיב שרפים עומדים ממעל לו וגו' (ישעיה ו ב), בשתים יכסה פניו שלא להביט בשינה, ובשתים יכסה רגליו שלא יראו פני השכינה, דכתיב וכף רגליהם ככף רגל עגל (יחזקאל א ז), על שם ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון.

תמן תנינן כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא של עגל על שם לא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון. תמן תנינן והרגת את האשה ואת הבהמה (ויקרא כ טז), אם אשה חטאת בהמה מה חטאת, אלא לפי שבאת לאשה תקלה על ידה, לפיכך ואת הבהמה תהרוגו. (ד"א) שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנהרגה אשה פלונית על ידה, וזה הוא ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון, ותנן מפני מה אמרו אין סוטה שותה בכוס של חברתה, שלא יאמרו הבריות בכוס זה שתתה אשה פלונית ומתה, וזהו ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון, ואף כאן שור או כשב, וכי שור נולד הלא עגל נולד, אלא דכתיב עשו להם עגל מסכה (שמות לב ח), לפיכך כתיב שור ולא כתיב עגל, [הה"ד] שור או כשב או עז וגו'.