תנחומא בובר · חקת · סימן 7

[מזוקק שבעתים (תהלים יב ז)]. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא, היו יודעים לדרוש את התורה בארבעים ותשע פנים טמא, וארבעים ותשע פנים טהור, והיה דוד מתפלל עליהם ואומר, אתה ה' תשמרם תצרנו מן הדור זו לעולם (תהלים יב ח), אתה ה' תשמרם נטר אוריותהון בלבהון, תצרנו מן הדור זו לעולם, [מן דרא] שהוא חייב כלייה, ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין, [על ידי שהיה בהן דלטורין], הוא שדוד אומר נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים בני דם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה (שם נז ה), נפשי בתוך לבאים, אלו אבנר ועמשא, שהיו לבאים בתורה, אשכבה לוהטים, אלו דואג ואחיתופל, שהיו לוהטים אחר לשון הרע, בני אדם שיניהם חנית וחצים, אלו אנשי קעילה, שנאמר היסגרוני בעלי קעילה וגו' (ש"א כג יא), ולשונם חרב חדה, אלו הזיפים,] שנאמר בא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו (תהלים נד ב), באותה שעה אמר דוד רומה על השמים אלהים (שם נז ו), סליק שכינתך מביניהם, אבל דורו של אחאב כולם עובדי ע"ז היו ועל ידי שלא היו בהן דלטורין יוצאין למלחמה ונוצחין, הוא שאמר עובדיה לאליהו, הלא הוגד לדוני את אשר עשיתי וגו' ואכלכלם לחם ומים (מ"א יח יג), אם לחם למה מים, אלא שהיה המים קשה להביא להם יותר מן הלחם, ואליהו מכריז בהר הכרמל ואומר, אני נותרתי נביא לה' לבדי (שם שם כב), וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא.