תנחומא בובר · וירא · סימן 23

ויסע משם אברהם ארצה הנגב (בראשית כ א). זש"ה ואולם הר נופל יבול (איוב יד יח), זו סדום וחברותיה, שנאמר השמש יצא על הארץ וגו' וה' המטיר (שם כג כד), אמר ר' שמואל בר נחמני אוי להם לרשעים שהם גורמים למקם של רחמים, ליעשות מקום של פורענות, שהרי דוד מקלס הללויה הללו את ה' מן השמים (תהלים קמח א), ואין שם לא אש ולא ברד ולא גפרית. אמר ר' אריסטי חברינו הוד והדר לפניו (שם צו ו), היכן הוא מקום של פורענות, מן הארץ, שנאמר הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות (שם קמח ז), הרי מן הארץ, והיאך כתיב וה' המטיר וגו' מן השמים, אלא ללמדך מתחלה שנבראו גזר עליהם הקב"ה ואמר להם לפי מה שתהיו רואים את הבריות כך היו נעשים להם, משל למה הדבר דומה למולייר של זהב, בקש מים חמין הוא מוצא מתוכו, בקש גחלים מוציא מתוכו, כך אמר הקב"ה לשמים לפי מה שאתם רואים עשו, לסדומים ולבני עשו גפרית ואש, לישראל טל, שנאמר והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל (מיכה ה ו). אמר הקב"ה מה אני צריך לאלו, מיד הפך אותם, שנאמר ויהפך את הערים האל וגו' (בראשית יט כה), הוי אומר ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקומו, ואין צור אלא אברהם, שנאמר הביטו אל צור חוצבתם וגו' (ישעיה נא א), שנסע ממקומו, שנאמר ויסע משם אברהם וגו'.