תנחומא בובר · בראשית · סימן 40

ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם (שם ו ג). אמר ר"ל אמר הקב"ה איני בורא עוד נפש לאדם, שנאמר לאידון רוחי באדם, ר' יוחנן אמר מהו לא ידון, כשיעלו נפשותיהם אצלי, איני מחזירן להם, כענין שנאמר ויאמר ה' למלאך וישב חרבו אל נדנה (דה"א כא כז), אמר להם הקב"ה לעצמיכם אתם עושים רעה שאתם נפלים מן העולם, שנאמר הנפלים היו בארץ וגו' (בראשית ו ד). למה נקרא שמם נפילים,

שהפילו את העולם. וגם אחרי כן וגו' וילדו להם, אמר ר' ברכיה אין כתיב וילדו מהם, אלא וילדו להם, אלא מלמד שהיתה אשה רואה אחד מהם, ומיד מתייחמת כנגדו ויולדת, כיוצא בו אמר יחזקאל האשה המנאפת וגו' (יחזקאל טז לב).

המה הגבורים אשר מעלם אנשי השם (בראשית ו ד). אנשים שנתפרשו שמותן למעלה, מחויאל שמיחה הקב"ה שמותן מן העולם, מתושאל שנתשו אל. אנשי השם, שהיו קשים ומורדים בהקב"ה, שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו וגו' (איוב כא יד). אמר ר' יצחק למה היו מורדים, שהיו זורעים שנה אחת, והיה עושה תבואה לארבעים שנה. אמר ר' שמואל בר אמי למה היו מורדים, שהיו רואים בנים ובני בנים ולא היו מתים, אמר הקב"ה מכאן ואילך עוד כל ימי הארץ הרע וקציר (בראשית ח כב), שהיו מולידים וקוברים, וקור וחום (שם), שלא היו יסורין באים עליהם, מכאן ואילך היו מתייסרין באש ובשלג. מעשה בתלמיד אחד של ר' עקיבא שאמרו לו בחלום באדר אתה מת, וניסן אי אתה רואה, מה שזרעת לא תקצר, בא לו לפני ר' עקיבא, א"ל באדירות אתה מת, ואי אתה בא לידי נסיון, ומה שהולדת אי אתה קובר. אמר הקב"ה בעולם הזה על ידי שיצר הרע מצוי, היסורין מצויין בבני אדם, אבל לעולם הבא אני עוקרן מכם, שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחזקאל לו כו), ומחדש אני אביכם, שכן אמר ישעיה וקוי ה' יחליפו כח [יעלו אבר כנשרים] (ישעיה מ לא).

חסלת בראשית