תנחומא בובר · קרח · סימן 5

ויקח קרח. אין ויקח אלא לשון פליגא שלבו לקחו, שנאמר מה יקחך לבך (איוב טו יב), הוא שמשה אמר להם המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם וגו' (במדבר טז ט), כל אותו הענין, עד כמות כל האדם (שם שם כט), אמרו חכמים חכם גדול היה קרח, ומטועני הארון היה קרח, שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו (שם ז ט), וקרח בן יצהר בן קהת, כשאמר משה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת (שם טו לח), מה עשה, מיד צוה ועשו מאתים וחמשים טליתות של תכלת, ונתעטפו בהן אותן מאתים וחמשים ראשי סנהדראות שקמו על משה, כענין שנאמר ויקומו לפני משה [ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים וגו'] (שם טז ב), עמד קרח ועשה להם משתה, ונתעטפו כולם בטליתות של תכלת, באו בני אהרן ליטול מתנותיהם, חזה ושוק הימין, עמדו כנגדם ואמרו להם מי צוה אתכם ליטול כך, אמרו משה, ענו הם ואומר לא נין לכם כלום שלא ציוהו הקב"ה, באו והודיעו למשה, הלך לפייסן, מיד עמדו כנגדו, שנאמר ויקומו לפני משה (שם), ומי היו אליצור בן שדיאור וחביריו, האנשים אשר נקבו בשמות (שם א יז), אע"פ שלא פיסמן הכתוב, נותן את סימניהם, ומתוך המקראות אתה מבין אותם, משל למה הדבר דומה, לבן טובים שגנב כלים מן המרחץ, ולא היה רוצה בעל הגנבה לפרסמו, התחיל נותן סימניו, אמרו לו מי גנב את כליך, אמר בן טובים, בעל קומה, ושיניו נאות, שערו נאה, משנתן סימניו ידעו מי הוא, ואף כאן שסתמן הכתוב, ולא פירש שמותן ובא ונתן את סימניהם, אתה יודע מי הם, נאמר להלן אלה קרואי העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם (שם שם טז), וכתיב ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות (שם שם יז), וכאן כתיב נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם (שם טז ב).