תנחומא בובר · חקת · סימן 15

וידבר על הבהמה ועל העוף (מ"א שם יג). וכי אפשר [לאדם] לדבר על הבהמה ועל העוף, אלא מפני מה בהמה ניתרת בשתי סימנים, ועוף בסימן אחד, על שבהמה נבראת מן היבשה, שנאמר תוציא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה (בראשית א כד), ועוף, כתוב אחד אומר מן היבשה, וכתוב אחד אומר מן הים, מן היבשה דכתיב ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים (שם ב יט), וכתוב אחד אומר ישרצו המים שרץ נפש היה ועוף יעופף על הארץ (שם א כ), בר קפרא אמר מרקק שבים נבראו, ר' אבין בשם ר' שמואל [קפוטקיא] אמר רגלוהי דתרנגולא דמיין לחרצפיתיה דנונא.

ועל הרמש (מ"א ה יג). וכי אפשר לדבר על הרמש, אלא אמר שלמה מפני מה שמנה שרצים שבתורה הצדן והחובל בהן חייב, ושאר שקצים ורמשים פטור, מפני שיש להם עורות.

ועל הדגים (שם). וכי אפשר לומר כן, אלא אמר שלמה מפני מה בהמה וחיה ועוף טעונין שחיטה, ודגים אינן טעונין שחיטה, הורה יעקב איש כפר נבוריא בצור על הדגים שטעונין שחיטה, שמע ר' חגי שלח ואתייה, א"ל מנן הורית כן, א"ל מהכא, ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף (בראשית א כ), מה עוף טעון שחיטה, אף הדגים טעונין שחיטה, א"ל ארבעוניה דילקי, א"ל בר נש דאמר מלתא דאורייתא ילקה, א"ל לא הורית טב, א"ל מנן, א"ל מהכא, הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם (במדבר יא כב), אלו טעונין שחיטה, ואלו באסיפה, א"ל חבוט חביטך דהוא טבא לקילטא.

ועוד הורה יעקב איש כפר נבוריא בצור על בר ישראל הבא על הנכרית, והולידה לו בן, שנימול בשבת, שמע ר' חגי שלח ואתייה, א"ל מנא לך הא, א"ל [מן הא דכתיב] ויתילדו על משפחותם לבית אבותם (במדבר א יח), אמר להו ארבעוניה דילקי, א"ל בר אינש דאמר מלתא דאורייתא ילקה, א"ל לא הורית טב, א"ל מנן, א"ל רביע ואת שמע, א"ל אי אתי בר עממיא נבך על מנת למיגייריה ביומא דשבתא, או ביומא דכיפוריא, מחללין עליו את השבת או לא, אמר לו אין מחללין עליו את השבת [ולא יו"כ], אלא על בנו של ישראל בלבד, א"ל מנא לך הא, א"ל ועתה (נכרתה) [נכרת] ברית לאלהינו להוציא כל נשים (נכריות) והנולד (מהן) [מהם] וגו' (עזרא י ג). א"ל מן הקבלה את מלקני, א"ל כתיב (בתורה) [וכתורה] יעשה (שם), א"ל מאיזו תורה, א"ל מדר' יוחנן, דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כתיב ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו (דברים ז ג), למה כי יסיר את בנך מאחרי וגו' (שם שם ד), בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הנכרית קרוי בנך, אלא בנה, א"ל חבוט חביטך דהוה טבא לקילטא, אמר שלמה על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, ואמתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז כג).