תנחומא בובר · לך לך · סימן 17

וירדף עד דן (בראשית יד יד). אמרו רבותינו, מה ראה לרדף עד דן, אלא שני דברים מכים לפניהם ולאחריהם, ואלו הן ע"ז והנוטע ערב שביעית ומוצאי שביעית, כשם שנטע ערב שביעית ומוצאי שביעית חייב, כך ע"ז מכה לפניה ולאחריה, שעד עכשיו לא עמד ירבעם בן נבט שעשה ע"ז, ראה אותה אברהם, שנאמר וישם את האחד בבית אל ואת האחד [נתן] בדן (מ"א יב כט), וכיון שהגיע אברהם עד אותו מקום תשש כחו ולא רדף, שנאמר וירדף עד דן, שדנן וחייבן, שנאמר וירדפם עד חובה (בראשית יד טו).

ויחלק עליהם לילה (שם שם), בשביל הקב"ה נחלק לילה עם אברהם, שנא' ויחלק עליהם.

וישב את כל הרכוש (שם טז). מיד ויצא מלך סדום (שם יז), כשראה אברהם רודף אחר ששה עשה מלכים ולגיונותיהם, הושיבו הקב"ה לימין, שנאמר נאום ה' לאדני שב לימיני וגו' (תהלים קי א). אמרו באותה המלחמה היתה פסיעתו של אברהם אבינו ארבעה מילין, והיה רץ עד שהרג כל המלכים ולגיונותיהם ועבר בשלום, שנאמר ירדפם יעבור שלם וגו' (ישעיה מא ג), מיד יצא מלך סדום לקראתו, שנאמר ויצא מלך סדם לקראתו (בראשית יד יז). א"ל בבקשה ממך תן לי הנפש והרכוש קח לך (שם שם כא), רוצה ואינו רוצה, ואמר לו אילו הרגו אותי היו נוטלין כל נכסי, עכשיו שהצלת אותי טול לך נכסים ותן לי הנפש, ולכך נאמר והרכוש קח לך, מיד נשבע אברהם, שנאמר ויאמר אברם אל מלך סדום והרימותי ידי וגו' (שם שם כב), ואין הרמה אלא שבועה, שנאמר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם (דניאל יב ז).

אם מחוט ועד שרוך נעל (בראשית יד כב). למה, שהבטיחני הקב"ה שיעשרני, שנאמר ואגדלה שמך (בראשית יב ב), ואני אטול משלך, שתאמר אני העשרתיך, אמר הקב"ה, אתה אמרת אם מחוט, חייך שאני ונתן לבניך מזבח שחוט אל סיקרא מקיפו, כשם ששנו רבותינו.

ד"א אני נותן לבניך מצוה של חוט, שנאמר ועשו להם ציצית (במדבר טו לח).

ועד שרוך נעל. אני נותן לבניך מצות הנעל, שנאמר וחלצה נעלו (דברים כה ט).

עד שרוך נעל. אמר הקב"ה בזכות כך אני נותן לבניך מצות הפסח, שנאמר וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם וגו' (שמות יב יא). ד"א אמרת אם מחוט ועד שרוך נעל, אני משבח לבניך, שנאמר מה יפו פעמך בנעלים (שה"ש ז"ב).

ד"א אם מחוט, משבח אני לבניך בחוט, שנאמר כחוט השני (שם ד ג). ד"א אמרת אם מחוט ועד שרוך נעל, בזכות כך אני פורע לשונאיהם, שנאמר (ועל) [על] אדום אשליך נעלי (תהלים ס י), אתה מאסת שכרו של בשר ודם, ראה מה שכר מתוקן לך לפני, שנאמר שכרך הרבה מאד (בראשית טו א).