ד"א ויגש אליו יהודה. זש"ה בני אם ערבת לרעך וגו', נוקשת באמרי פיך וגו', עשה זאת איפוא בני והנצל (משלי ו א ב ג). א"ל יוסף למה אתה מרבה דברים, מסתכל אני שיש גדלים ממך עומדין כאן ואינן מדברים, ואין ראובן גדול ממך, ואין שמעון ולוי גדולים ממך, ואינם מדברים, ואתה למה תרבה דברים, אמר לו מכל אלו אין אחד מהם חושש בו אלא אני בעצמי שאני ערב שנאמר אנכי אערבנו (בראשית מג ט), וכן אמרתי לאבי שאם איני מביאו לך ומעמידו לפניך הרי אני חוטא לפניך בשני עולמות, בעלם זה ולעולם הבא, שנאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים (שם מד לב), לפיכך אני נותן נפשי עליו, למה בני אם ערבת לרעך וגו'.
קריאה במקור
תנחומא בובר · ויגש · סימן 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Tanhuma haKadum veHaYashan, S. Buber, 1885
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987633
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a0972f18cb1c0319de088bebe382bd8e8044eae3128f4d8eb71103d9fa8cfa23