תנחומא בובר · צו · סימן 3

ד"א צו את אהרן וגו', מה עסקו של אהרן, כאן ישראל מקריבין ואהרן עיכב, והכתוב אומר צו את אהרן, והרי כתיב צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי (במדבר כח ב), וכאן הוא אומר צו את אהרן זאת תורת העולה, אמר הקב"ה כל מי שהוא מעלה את עצמו סופו לילך באש, [שנאמר] היא העלה על מוקדה וגו' (ויקרא ו ב). דור המבול על מה שאמרו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו (איוב כא טו), לפיכך נידונו באש, וכן הסדומים, שנאמר וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש (בראשית יט כד), פרעה שאמר מי ה' [אשר אשמע בקולו] (שמות ה ב), ועילה את עצמו, ואמר לי יאורי ואני עשיתיני (יחזקאל כט ג), לפיכך על מוקדה, שכן הוא אומר ירעם (מן שמים) [בשמים] ה' ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש (תהלים יח יד), ואף סנחריב שעילה את עצמו, ואמר אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון וגו' (מ"ב יט כג), מה היה לו, ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' (שם שם לה), הוא חירף על ידי מלאך, לכך ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, ומה עשה לו, ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש (ישעיה י טז), מהו תחת כבודו, ששרף אותו מבפנים, והניח בגדיו מבחוץ, שכבודו של אדם כסותו, למה הניח הקב"ה בגדיהם, לפי שהיו בניו של שם, שנאמר בני שם עילם ואשור וגו' (בראשית י כב), אמר הקב"ה חייב אני לשם אביהם, שנטל הכסות וכיסה ערות אביו, שנאמר ויקח שם ויפת את השמלה וגו' (שם ט כג), לכך הניח הקב"ה בגדיהם ושרף גופם, היא העולה על מוקדה וגו'. וכך נבוכדנצר עילה את עצמו, אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה יד יד), אמר לו הקב"ה רשע לא דייך שאמרת השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי (שם שם יג), אלא שאמרת אעלה על במתי עב, מלמעלה, וכן אמר לחנניה וחביריו, (מאן הוא אלהא די שיזבינכון מידי) [ומן הוא אלה די ישיזבנכון מן ידי] (דניאל ג טו), ביתו שרפתי, ועמו הגליתי, ולא עמד עלי בביתו, ובביתי הוא יכול לי, מה עשה השליכן לכבשן האש, מה עשה הקב"ה, רמז לכבשן ונעשה פלטיה, מי שהיה ראוי להשרף [לא נשרף, ומי שלא היה ראוי להשרף] נשרף ויצאה האש ושרפה חצי האומות, שאתה מוצא כשנתכנסו לחנוכת צלמא בתחילה שמונה אומות [היו שנאמר] באדיין מתכנשין אחשדרפניא סיגניא ופחוותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתאי וכל שלטוני מדינתא (דניאל ג ג), הרי שמונה אומות, וכשנכנסו לראות לחנניה וחביריו, לא כתוב שם אלא ארבע אומות, (ומתכנסין) [ומתכנשין] אחשדרפניא סיגניא ופחוותא והדברי מלכא (שם שם כז), (הרי) [והיכן] ארבע אומות, אלא קטיל (יתהון) [המון] שביבא די נורא (שם שם כג), ואף נבוכדנצר נשרף באש, ונעשה אית שירוף עליו, ולמה לא נשרף כולו, אמר הקב"ה הניחו לרשע זה חציו שידע על מי גידף, א"ל הקב"ה רשע לא אמרת איני רוצה לילך עם בני אדם, אלא אעלה על במתי עב, [חייך] ולך טרדין מן (אינשא) [אנשא] וגו' (דניאל ד כב), כשם שהביא מכות על פרעה ועל מצרים, כך הביא על נבוכדנצר, שנאמר אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא (דשמיא) [עלאה] שפר קדמי (להחוויא) [להחויה] (שם ג לד), שנפל אית שירוף עליו, לכך נאמר היא העולה על מוקדה וגו'.