תנחומא בובר · בראשית · סימן 13

ד"א אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. זש"ה המשל ופחד עמו (איוב כה ב), לפי שאיוב אמר מי יתן ידעתי ואמצאהו [אבוא עד תכונתו] (שם כג ג), אמר ר' אבא בר כהנא אם בהיכל של מעלה הוא אבוא עד תכונתו, ואם בהיכל של מטה אבוא עד תכונתו, ואין תכונתו אלא היכל, שנאמר ויכינו המזבח על מכונתו (עזרא ג ג), הוי אומר זה היכל. אערכה לפניו משפט (איוב כג ד), אמרו לו חביריו אי אתה יודע שהוא נקרא אלהי המשפט, שנא' כי אלהי משפט ה' (ישעיה ל יח), ופי' אמלא תוכחות (איוב שם), אמר לו אם סותם פיו של אותו האיש, אדעה מלים יענני [ואבינה מה יאמה לי] (איוב כג ה), אם יהא משיבני על כל דבר ודבר, אם חטאתי אם לא חטאתי, הן קדם אהלוך ואיננו ואחור ולא אבין לו (שם שם ח), אמר ר' יוחנן מכאן אתה למד שהשכינה במערב, הלכתי לדרום ולצפון ולא מצאתי, למה כי ידע דרך עמדי בחנני כזהב אצא (שם שם י), אמרו לו חבריו איוב עד מתי אתה מטריח בדברים, אין אנו אומרים לך שאין אתה יכול להקביל פניו, ולהטיח דברים עמו, אמרו לו יכול אתה להטיח עם מיכאל.

ופחד זה גבריאל, עושה שלום במרומיו (שם), אפילו העליונים צריכין שלום, המזלות עולין, שור אומר אני תחילה, ואינו רואה מה שלפניו, תאומים אומר אני תחילה, ואינו רואה מה שלפניו, וכך כל אחד ואחד אומר אני ראשון, הוי אומר העליונים צריכין שלום.