תנחומא בובר · תרומה · סימן 7

ועשית יריעות עזים וגו' (שמות כו ז). זש"ה אהבתי אתכם אמר ה' (מלאכי א ב), הפסוק הזה מי אמרו, מלאכי [אמרו], אימתי בשעה שהיה מוכיח את ישראל, אמר להן מלאכי, היקבע אדם אלהים (שם ג ח), השיבו אותו במה קבענוך (שם), אמרו רבותינו דורו של מלאכי היה מוכיחן והן משיבין אותו, אמר להן היקבע אדם אלהים, אמר ר' לוי לשון ערבי הוא, ערבי בא להשיח עם חבירו יאמר לו האת גוזלינו האת קובעינו, היקבע אדם אלהים, ואמר ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה (שם) שאין מוציאין אותו כראוי, חזר ואמר להן הלא אח עשו ליעקב (שם א ב), ואתם אומרים במה אהבתנו (שם), בנוהג שבעולם מי שיש לו בנים אחד בכור ואחד קטן מי נוטל הרבה הבכור, עשו יצא תחילה, שנאמר ויצא הראשון אדמוני (בראשית כה כה), הוא היה ראוי ליטול שני חלקים, ולא עשיתי כך, אלא יעקב נטל שני חלקים, העולם הזה והעולם הבא, כך עשו אמר ליעקב נסעה ונלכה וגו' (בראשית לג יב), נהלך שנינו בעולם, אמר לו יעקב טול עולמך ועבור, שנאמר יעבור נא אדוני לפני עבדו וגו' עד אשר אבוא אל אדוני שעירה (שם שם יד). אמר ר' יעקב חזרתי על כל המקרא אם הלך יעקב שעירה אם לא הלך, ולא מצאתי, ואימתי הוא הולך לעתיד לבא, שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו' (עובדיה א כא), לפיכך ואוהב את יעקב, יעקב שותף עם עשו בעולם הזה, (אני) [אבל עשו אינו] שותף עם יעקב לעולם הבא, אמר שלמה יהי לך לבדך ואין לזרים אתך (משלי ה יז).