תנחומא בובר · יתרו · סימן 3

מה כתיב למעלה מן הענין מפלתו לש עמלק. ואחר כך וישמע יתרו, זש"ה לץ תכה ופתי יערים (משלי יט כה), לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו, בשעה שבא עמלק להלחם בישראל, מה כתיב ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים (שמות יז ח), מהו ברפידים על ידי שריפו ידיהם מן המצות, והיאך רפו ידיהם, כתיב ויקרא שם המקום מסה ומריבה (שם שם ז), התחיל צווח להם עד מתי אתם מנסים אותי, עד מתי תריבון עמדי, ואף משה צווח ומה תריבון עמדי ומה תנסון את ה' (שם שם ב), ומה היו מנסים, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר כך היו מרננין ואומרים אם מספק לנו מזונות [כמלך שנכנס למדינה והן מקלסין אותו ומכבדין אותו והוא מספק להם מזונות] נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו, ר' נחמיה אומר, כך היו ישראל אומרים אם עשה לנו צרכינו [כמלך שנכנס למדינה ומקלסין אותו ומכבדין אותו והוא עושה להם כל צרכם] נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו, ורבותינו אמרו כך היו מהרהרים, ואומרים הרי אנו מהרהרים בלבנו, אם הוא ידוע מה אנו מהרהרים נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו, שנאמר [היש ה' בקרבנו] (שם שם ז). ר' ברכיה אמר בלבן היו משיחים, והקב"ה נותן להם את שאלתם, שנאמר וינסו אל בלבבם [לשאל אוכל לנפשם] (תהלים עח יח), מה כתיב ויאכלו וישבעו מאד (שם שם כט), אמר הקב"ה כך הרהרתם בלבבכם, חייכם אני מודיע לכם הנה עמלק לפניכם, שנאמר ויבא עמלק.