תנחומא בובר · חקת · סימן 55

ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו וגו' (שם שם לד). זש"ה אשרי אדם מפחד תמיד וגו' (משלי כח יד), כך מדת הצדיקים אע"פ שהקב"ה מבטיחן, אינן פורקן יראה, וכן ביעקב כתיב ויירא יעקב (בראשית לב ח), למה נתיירא, אמר שמא נתקלקלתי אצל לבן בכלום, וכתיב ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך (דברים כג טו), והניחני הקב"ה, אף משה תפש את היראה כדרך אביו, ולמה נתיירא, אמר שמא מעלו ישראל במלחמת סיחון, או נתקלקלו בעבירה, א"ל אל תירא אותו, שלא עמד בעולם גבור קשה ממנו, שנאמר כי רק עוג מלך הבשן וגו' (שם ג יא), והוא נשאר מהגבורים שהרגו אמרפל וחביריו, שנאמר ויכו את רפאים וגו' (בראשית יד ה), וזה הפסולת שלהם, כפריצי זיתים שיוצאין ולפיטים מתחת הגפת, שנאמר ויבא הפליט וגו' (שם שם יג), וכוונתו היה לזה שיצא אברהם ויהרג, נתן לו הקב"ה שכר רגליו, וחיה כל אותן שנים עד שנפל ביד בניו, כשבא משה לעשות עמו מלחמה נתיירא ממנו, אמר אני בן מאה ועשרים שנה והוא בן חמש מאות שנה, אילולי שיש לו זכות לא חיה כל אלו השנים, אמר הקב"ה אל תירא אותו (ונחרם אותם וגו') (דברים ג ו), [ועשית לו כאשר עשית לסיחון וגו'] (במדבר כא לד), והלא כתיב וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו (דברים שם ז), אלא גופו החרימו שלא ליהנות ממנו כלם

ויכו אותו ואת בניו (במדבר שם לה), בנו כתתיב, שהיה לו בן קשה ממנו, אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה אתם מכלים את האומות קימעא קימעא, ולעתיד לבא אני מבערן מן העולם בבת אחת, שנאמר והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו (ישעיה לג יב).

חסלת פרשת חקת