תנחומא בובר · וירא · סימן 36

וה' פקד את שרה. מה כתיב למעלה מן הענין, ויתפלל אברהם וגו' (בראשית כ יז), משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו אוהב והיה מחבבו ביותר, וכל מה שהיה אוהבו שואל ממנו היה עושה, כיון שהיו הכל יודעים שהמלך מחבבו ביותר, וכל מי שהיה מבקש שררה היה בא אצלו והוא מבקש מן המלך ועשה לו חפצו, ולאותו אוהב לא נתן שררה מאומה, אמרו לו בני פלטין שלו אדונינו המלך אוהבך זה מבקש לאחרים, ולנפשו אינו מבקש, מי הוא זה האוהב, זה אברהם, שנאמר זרע אברהם אוהבי (ישעיה מא ח). וכיון שנטל אבימלך את שרה, סתם הקב"ה כל מעיינותיהם, שנאמר כי עצור עצר ה' (בראשית כ יח), אלא כיון שבקש אבימלך מאברהם נתרפא, כי התפלל עליו, שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים (שם שם יז), אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם אברהם מרפא אחרים, והוא צריך רפואה, ריפא לאבימלך ולביתו וילדו, שנאמר וירפא אלהים, ואין אתה מרפא אותו, אמר קב"ה כדאי הוא שאתן לו בנים. ראה מעשה של הקב"ה שאינו כמעשה בשר ודם, אומר אדם ליתן לחבירו מתנה, פעמים נותן, פעמים אינו נותן, אבל הקב"ה אינו כן, כשהוא אומר להיטיב, מיד הוא מטיב, אמר בלעם לא איש אל ויכזב (במדבר כג יט), וחזר ואמר, ההוא אמר ולא יעשה (שם), אמר ר' שמשואל בר נחמן הפסוק הזה לא סופו ראשו, ולא ראשו סופו, שהוא אומר לא איש אל ויכזב וגו', וחזר ואמר ההוא אמר ולא יעשה, אלא בן אדם, ההוא אמר ולא יעשה, אבל הקב"ה אומר ועושה, גוזר ומקיים, שנאמר וה' פקד את שרה.

ד"א וה' פקד את שרה וגו'. באותו הזמן, למועד אשוב אליך כעת חיה וגו' (בראשית יח יד), זבדי בר לוי אמר שרט לה הקב"ה שריטה על הכותל, אמר לה לכשיבא השמש לכאן תלד, שנאמר ולשרה בן לפיכך ויעש ה' לשרה כאשר דבר.