תנחומא בובר · מקץ · סימן 9

ד"א וירא יעקב כי יש שבר במצרים וגו'. זש"ה לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט (איוב לב ט), לא כל מי שהוא עוסק בתורה הוא מתחכם, אלא אכן רוח הוא באנוש (שם שם ח), מי אמר הפסוק הזה, אליהוא אמרו, אימתי בשעה שהיו אהביו של איוב מוכיחין אותו והיה משיבן, כיון שסילקן איוב, ראה אליהוא שלא יכלו להשיבו, שנאמר וירא אליהוא כי אין מענה וגו' (שם שם ה), באותה שעה אמר להם לא רבים יחכמו, לא כל מי שעוסק בתורה מתחכם, אלא אכן רוח הוא באנוש, אלא אם כן נתן בו הקב"ה רוח כדי שיהא רגיל בתלמודו, שנאמר אכן רוח היא באנוש. שאלה מטרונא לר' יוסי בן חלפתא אמרה לו הרי כל שבחו של הקב"ה שהוא נותן לחכמים חכמה, שנאמר יהב חכמתא לחכימין (דניאל ב כא), לא היה צריך לומר אלא יהב חכמתא לטיפשין, אמר לה יש לך קוזמין, אמרה לו הן, אמר לה אם בא אדם לשאול קוזמין שלך, משאלת את אותם לו, אמרה לו אם יהיה אדם אוקנוס (פי' אדם חכם), אני משאלת לו קוזמין שלי, אמר לה קוזמין שלך אין את משאלת אלא לאדם אוקנוס, הקב"ה יתן את החכמה לטיפשין, לפיכך אמר יהב חכמתא לחכימין, אמר אליהוא לא כל מי שהוא מבקש הוא נותן לו, הוי לא רבים יחכמו [אלא אכן רוח הוא באנוש.

ד"א לא רבים יחכמו] מדבר ביעקב, אמר יעקב לבניו, לא בשביל שאתם רבים תחכמו, שאתם עשרה ואני אחד, שאני אומר לכם רדו למצרים, ואין אתם מבקשים לירד, צופה אני ברוח הקודש שיש שם שבר, שנאמר אכן רוח הוא באנוש, ראיתי שיוסף שם, שנאמר וירא יעקב כי יש שבר במצרים.

רדו שמה. ירידה היא לכם, רדו וכבשו את הארץ לפני בניכם (רדו שמה ושברו לנו משם) [שבו שברו לנו] מעט אכל (בראשית מד כה), לפני אותם שכתיב בהם, כי אתם המעט מכל העמים (דברים ז ז).