תנחומא בובר · ויצא · סימן 9

ויברח יעקב שדה ארם (הושע יב יג), ומהיכן ברח, מבאר שבע, שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע, וכי בבאר שבע יה, והלא בחברון היה, שנאמר הוא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק (בראשית לה כז), אלא ממקום המיוחד לשבועות, ששם נשבע אברהם לאבימלך, שנאמר ועתה השבעה לי באלהים הנה וגו' (שם כא כג), על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שנים (שם שם לא), ומנין ששם נשבע יצחק, שנאמר ויבאו עבדי יצחק וגו' (שם כו לב), ויקרא אותה שבעה (שם). ואף עשו נשבע ליעקב, שנאמר השבעה לי כיום (שם כה לג), כשנטל את בכורתו חשב בלבו ואמר אם יבא ואמר בא השבעה לי שלא נטלתה הברכות במרמה, מה אני יכול לעשות לו, אלא אצא מן המקום הזה המוחד לשבועות, לכך נאמר ויצא יעקב מבאר שבע וגו', הוי ויברח יעקב שדה ארם.

אמר ריש לקיש נסים עשה הקב"ה עמו בשעה שראה את החלום, מה כתיב והנה ה' נצב עליו וגו' (שם כח יג).

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה (שם יז), אין זה אלא בית המקדש, שנאמר ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו (תהלים עח נד), ואין נורא אלא בית המקדש, שנאמר נורא אלהים ממקדשיך (שם סח לו), ראה אותו חרב, שנאמר אין זה, כי אם בית אלהים שראה אותו בנוי, וכל הנביאים ראו אותו בנוי חרב ובנוי, אלא אמר הקב"ה אתם ראיתם אותו חרב בעולם הזה, אבל לעולם הבא אני בונה אותו בעצמי. ואני בכבודי חוזר לתוכו ואתם רואים, שנאמר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון (ישעיה נב ח).