תנחומא בובר · כי תשא · סימן 2

בטנך ערמת חטים (שה"ש ז ג). אמר ר' יוחנן ערמת חטים זו תורת כהנים, שכולה חטאות ואשמות, חטאת הוא, אשם הוא, והוא נתון באמצע תורה, וכולו חטאות ואשמות, הוי בטנך ערמת חטים וגו', אמר ריש לקיש למה נמשלה בחטים, אלא מה החטים הללו כולם עולים במדה, כך היו ישראל כולם עולים במנין, הזקנים והחסידים והחכמים וכל ישראל עולין במנין.

בטנך ערמת חטים, אמר רב אידי והלא ערימה של איסטרובילין יפה משל חטים, והוא אומר בטנך ערמת חטים וגו', אלא אין העולם יכול לעמוד על איסטרובילין, אבל יכול הוא לעמוד על החטים, לכך כתיב בטנך ערמת חטים וגו'.

אמר ר'יצחק אין אדם מונה על בן ביתו לא משפלות של זבל, ולא של מוץ, ושל קש, ומהו מונה על בן ביתו, משפלות של חטים, לא משפלות של זבל, מהו עושה, ממחה אותו במים, וכן דור המבול מה כתיב בו, יאמר ה' אמחה (בראשית ו ז). ולא משפלות של מוץ, ומהו עושה, מזרה אותו לרוח, וכן דור הפלגה ויפץ ה' אותם (שם יא ח). וכן חבילות של קש, ומהו עושה, נותן אותן בקמין, וכן עשה למצרים, יאכלמו כקש (שמות טו ז), [ומה מונה בן ביתו, חבילות של חטים, כך ישראל נמשלין בחטים, ליכך הוא סופרן, כי תשא].