תנחומא בובר · ויחי · סימן 17

וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם. אותו אין כתיב כאן אלא ברך אותם, למה כן, בשביל שנתן ליהודה גבורתו של ארי, וליוסף גבורתו של שור, ולנפתלי קלותו של איל, ולדן נשיכתו של נחש, תאמר שזה גדול מזה, כללן באחרונה, איש כברכתו ברך אותם, שחילק להם את הארץ, ונתן ליהודה את הארץ עשה שעורים, ולבנימן ארץ שהיא עשה חטים, אעפ"י כן כללן אלו באלו שיהו אוכלין אלו משל אלו, הוי וזאת אשר דבר להם אביהם, אליהם אין כתיב כאן, אלא להם, וזאת עתיד אדם כיוצא בי לברך אתכם, וממקום שפסקתי אני הוא מתחיל, שנאמר וזאת אשר דבר להם אביהם, כיון שעמד משה פתח בוזאת הברכה (דברים לג א) מהיכן שפסק יעקב, הוי וזאת, אמר להן הברכות הללו אימתי מגיעות לכם משעה שתקבלו את התורה, שכתיב בה וזאת התורה (שם ד מד), הוי וזאת. ואף במה שחתם יעקב פתח להן משה, אמר משה מזקנים אתבונן (תהלים קיט ק), יצחק כשבירך את יעקב אמר ואל שדי יברך אותך (בראשית כח ג), במה חתם בסוף ברכתו בקריאה ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו (שם כח א), אף יעקב במה שפסק אביו משם התחיל, ויקרא יעקב אל בניו (שם מט א), וחתם יעקב בזאת, ואף משה כשעמד לברך את השבטים התחיל בוזאת וזאת הברכה (דברים לג א), ובמה חתם משה באשריך, שנאמר אשריך ישראל מי כמוך (שם שם כט), ראה דוד פתח באשרי האיש (תהלים א א), הוי מזקנים אתבונן.