תנחומא בובר · בשלח · סימן 3

ד"א [והיה בשלח]. זש"ה ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי טז ז), אמר ר' יהושע בן לוי במי הוא מדבר, ביצר הרע, ויש אויבי גדול מזה, בנוהג שבעולם אדם שהוא דר בכרך עם חבירו שנה אחת, אפילו הוא שונאו נעשה אוהבו, יצר הרע גדל עם האדם מנערותו ועד זקנותו, ובכל יום ויום רוצה להפילו, ואם אינו יכול להפילו בתוך י' שנים מפילו בתוך כ' שנים, אמרו עליו על יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי.

ר' ברכיה קורא עליו אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' (שם כה כא) זה יצר הרע, האכילהו מלחמתה של תורה, כשם שאומר לכו לחמו בלחמי (שם ט ה), ואם צמא הקשהו מים (שם כה כא) ממימיה של תורה, כשם שאומר הוי כל צמא לכו למים (ישעי' נה א), מפני מה כי גחלים אתה חותה על ראשו וגו' (משלי שם כב), הוי ברצות ה' דרכי איש, זה יצר טוב, גם אויביו ישלים אתו זה יצר הרע, אמר דוד כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו (תהלים לה י) יצר טוב מיצר רע.

ר' שמואל בר נחמני אמר גם אויביו ישלים זה הנחש, שכתיב בו ואיבה אשית וגו' (בראשית ג טו), וכשהקב"ה רוצה בדרכיו של אדם הוא משלים אותו לו. מעשה בנחש אחד שהיה ב ומרתיע מן השדה, נכנס לתוך ביתו של אדם ערב שבת עם חשיכה, וראה קערה של שום שחוק נתונה על השולחן, נתן פיה עליה לאכול את השום, וכשאכלו הקיאו לתוכה, וכיסה את הקערה, כשם שהיתה מתחילה, ראה אותו נחש אחר של בית, מה עשה, הלך וגילה את הקערה, ומצאו אותה מגולה ושפכוה, מי גרם לבעל הבית הזה שלא מת, אותו נחש שגילה אותה, הוי ברצות ה' דרכי איש וגו'.

ד"א ברצות ה', אלו ישראל שכתיב בהם (וכל) [כל] איש ישראל (דברים כז יד), כשהיו במצרים כיון שבאתה השעה להיגאל, גם אויביו ישלים אתו, זה פרעה, שכתיב בו אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל (שמות טו ט), לכך נאמר ויהי בשלח פרעה.