תנחומא בובר · כי תצא · סימן 3

שלח תשלח (דברים כב ז). אם שלחתו, כעל גמולות כעל ישלם (ישעיה נט יח), ראה מה כתיב עשוקים בני ישראל וגו' מאנו שלחם (ירמיה נ לג), ואומר גואלם חזק ה' צבאות (שם שם לד), ואומר והיה כעוף נודד קן משולח תהיינה בנות מואב מעברות לארנון (ישעיה טז ב), זש"ה קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט וגו' (ירמיה יז יא), מה כתיב אחריו כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (שם שם יב), מה ענין זה לזה, מי שהוא אומר קורא דגר, אומר כסא כבוד, ללמדך כי הקורא הזה מביא ביצים משאר עופות ויושב עליהן עד שיוצאין מקליפתן, ונעשין אפרוחין, ועולין עליו ומורטין את כנפיו, וכשיוצא לפרוח אינו יכול שנמרטו כנפיו, ומוצא אותו חיה או שרץ ואוכלו, ומי גרם לו על שגדל ביצים שאינן שלו, כך יהיו אומות העולם שפשטו ידיהם בכסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, והחריבוהו ושרפואת היכלו, והגלו את ישראל, ומואב ועמון הקב"ה יאבד זכרם, שנאמר לכן חי אני נאם ה' צבאות [אלהי ישראל] כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה וגו' ושממה עד עולם שארית עמי יבזום וגו' (צפניה ב ט).