תנחומא בובר · וארא · סימן 19

ויאמר ה' אל משה נטה [את] ידך על השמים וגו' (שמות ט כב). זש"ה כל אשר חפץ (ה') עשה וגו' (תהלים קטו ג), אמר הקב"ה השמים שמים לה' וגו' (שם שם טז), למה הדבר דומה, למלך שאמר וגזר על בני רומי שלא ירדו לסוריא, ובני סוריא לא יעלו לרומי, כך הקב"ה בשעה שברא [העליונים אמר] השמים שמים לה' [והארץ נתן לבני אדם] (שם), וכשביקש הקב"ה ליתן תורה לישראל, ביטל את הגזירה הראשונה, ואמר התחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים, ואני הוא המתחיל, שנאמר וירד ה' על הר סיני (שמות יט כ), וכתיב ואל משה אמר עלה אל ה' וגו' (שם כד א), הוי כל אשר חפץ ה' עשה [בשמים ובארץ], כשביקש אמר יקוו המים (בראשית א ט) וכשביקש אמר ועשה את הים יבשה שנאמר ובני ישראל הלכו [ביבשה] בתוך הים וגו' (שמות יד כט).

ד"א כל אשר חפץ ה' עשה. שאין הקב"ה חפץ לחייב כל בריה, שנאמר כי לא אל חפץ רשע אתה (תהלים ה ה).

נטה את ידך וגו' [ויהי ברד בכל ארץ מצרים] (שמות ט כב). למה הכה אותן בברד, שחשבו המצרים שיהיו ישראל כורמיהם, אמר דוד יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל (תהלים עח מז), וכיצד היה יורד, ר' פנחס ור' יהודה הלוי בר' שלום, אחר מהם אמר כחלזון הזה היה יורד ומקצץ את האילנות, יהרג בברד גפנם וגו' וחד אמר כחנמל הזה יורד ושקמתם בחנמל. כתיב החטה והכסמת לא נכו (שמות ט לב), אלא שהיה יורד על כל דבר ודבר לפי כחו, על הבהמה לפי כוחה, ועל העשב לפי כחו, ועל האדם לפי כחו, מה כתיב למעלה מן הענין, ואולם בעבור זאת העמדתיך וגו' (שם שם טז), לספר פלאי העמדתיך, שלא המיתיך במכות הראשונים, בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ (שם).