תנחומא בובר · וארא · סימן 6

ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז א). כתיב שאו שערים ראשיכם וגו' (תהלים כד ז), מי אמר הפסוק הזה שלמה אמרו, בשעה שעשה את הארון עשה ארון אחד של עשר אמות, ונשא אותו להכניסו לבית קדשי הקדשים, כיון שהגיע לבית המקדש היה הפתח של עשר אמות, והארון של עשר אמות, ואין עשר אמות יכולות לכנוס בתוך עשר, ועוד שהיו טוענין בו, כיון שראה שלא היה יכול להכניסו היה מתבייש, ולא היה יודע מה לעשות, התחיל להתפלל לפני הקב"ה, מה עשה שלמה הלך והביא ארונו של דוד אביו, והיה מתפלל ואמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך (דה"ב ו מב), כיון שהזכיר זכותו של דוד אביו מיד נענה, מה כתיב אחריו, וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה [מהשמים וגו' וכבוד ה' מלא את הבית] (שם ז א), ורוח הקדש צווח ושבה אני את המתים (קהלת ד ב), התחיל שלמה אמר שאו שערים ראשיכם, ביקשו השערים באותה שעה לרוץ את גלגלתו, שהיו סבורין שמא על עצמו הוא אומר ויבא מלך הכבוד (תהלים כד ז), אמרו לו מי הוא זה מלך הכבוד (שם שם י), אמר להם ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה (שם) כיון שאמר להם כך הניחו אותו.