תנחומא בובר · שלח · סימן 15

ויבואו עד נחל אשכול (במדבר יג כג). לא רצו ליטול מן פירות ארץ ישראל, אילולי כלב (ששלח) [ששלף] את הזיין, וירד לפניהם ואמר להם אם אין אתם נוטלים או אתם נורגים אותי, או אני אהרוג אתכם, לא היו נוטלים, לכך נאמר אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה לנחלה [וגו'] כי לאת אחרי ה' אלהי (יהושע יד ט). וישאוהו במוט בשנים (במדבר שם), אין פחות משני מוטות, לפי שאינו אומר במוט שנים, אלא בשנים, ויש אומרים שלשה במוט אחד בשנים הוי שלשה, וכמה היה משאוי ביד כל אחד ואחד, צא ולמד מן האבנים שנטלו מן הירדן, שנאמר ואת [שתים] עשרה האבנים [האלה אשר לקחו מן הירדן הקים יהושע בגלגל] (יהושע ד כ), כמה שיעורה של כל אחת מהן, משאוי ארבעים סאה, מכאן אתה מחשב לאותו אשכול, אדם נושא משאוי לעצמו ומגביה סאה, מגביה עליו חבירו נושא סאתים, נושא עם חבירו נושא שלש, הוי מכאן חושב.

וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום (במדבר יג כה), והלא אתה מוצא שהלכו מן הדרום לצפון, ולארבעים יום היו מהלכין את כולה, אלא גלוי היה לפני הקב"ה שהן באין ואומרין לשון הרע, ונגזר על אותו הדור שנים של צרה, יום לשנה [יום לשנה] תשאו את עונותיכם ארבעים שנה (שם יד לד), וקיפץ הקב"ה לפניהם את הדרך.