תנחומא בובר · ויקרא · סימן 4

ויקרא אל משה. זש"ה גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמך כבוד (משלי כט כג), כל מי שבורח מן השררה השררה רודפת אחריו, שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך. שנאמר וישאלו עוד בה' הבא עוד [הלום] איש ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים (ש"א י כב), מהו כשבאו ואמרו לו דבר המלוכה, אמר להם אין אני ראוי למלכות, אלא שאלו באורים ותומים, אם ראוי אני, ואם לאו הניחו אותי, מיד וישאלו עוד בה', מיד החביא עצמו עד ששאלו אורים ותומים, ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים, כך שנו רבותינו, הכלים אלו אורים ותומים, זה ברח מן השררה ורדפה אחריו, שנאמר הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם (שם שם כד), ואבימלך בן ירובעל רדף אחר השררה ואברחה ממנו, שנאמר וילך אבימלך בן ירובעל שכמה וגו', דברו נא באזני כל בעלי שכם וגו' (שופטים ט א ב), וישלח (ה') [אלהים] רוח רעה בין אבימלך וגו' (שם שם כג).

ומשה ברח מן השררה בשעה שאמר לו הקב"ה (עלה) [לכה] ואשלחך אל פרעה וגו' (שמות ג י), ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח (שם ד יג). אמר ר' לוי שבעת ימים היה הקב"ה מפתה את משה בסנה לשלחו, והוא משיבו שלח נא ביד תשלח. שנאמר ויאמר משה אל ה' לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך כי כבד פה וכבד לשון אנכי (שם שם י), א"ל הקב"ה למשה חייך סופך לילך, כיון שהלך ואמר כה אמר ה' אלהי (העברים) [ישראל] וגו' (שם ה א), אמר אותו רשע מי ה' אשר אשמע בקולו (שם שם ב), התחיל משה אומר אני כבר עשיתי שליחותי הלך וישב לו, אמר לו הקב"ה ישבת לך, בא דבר אל פרעה מלך מצרים (שם ו יא), על כל דבור ודבור לך אל פרעה, השכם בבוקר, ללמדך שהיה בורח מן השררה, לסוף הוציאם וקרע להם את הים, והביאם אל המדבר, והוריד להם את המן, והעלה להם את הבאר, והגיז להם את השליו, ועשה את המשכן, ואמר מכאן ואילך מה יש לי לעשות, עמד וישב לו, אמר לו הקב"ה חייך יש לך מלאכה גדולה מכל מה שעשית ללמד לבני טומאה וטהרה ולהזהירן היאך יהו מקריבין קרבן לפני, שנאמר ויקרא אל משה [דבר אל בני ישראל אדם כי יקריב מכם קרבן]. אבימלך רדף אחר השררה וברחה ממנו, לקיים מה שנאמר גאות אדם תשפילנו (משלי כט כג), ושפל רוח יתמוך כבוד (שם). זה משה, שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו (תהלים ח ו).