תנחומא בובר · יתרו · סימן 10

בחדש השלישי וגו'. זש"ה בעצלתים ימך המקרה (קהלת י יח), מי גרם לאשה זו שתא שופעת דמים, על ידי שהיא מתעצלת לבדוק עצמה אם טמאה היא אם לאו, לפי ששנו רבותינו כל היד המרבה לבדוק בנשים הרי זה משובחת ובאנשים תיקצץ. מעשה בשפחה של רבן גמליאל שהיתה מפנה מבית לבית כל ידות וחביות, והיתה בודקת עצמה על כל חבית וחבית, באחרונה בדקה עצמה ונמצאת טמאה, ונתיירא אבן גמליאל, לומר שמא נטמאו הטהרות, אמר לה לא היתה בודקת עת עצמך, אמרה לו חייך אדוני שהייתי בודקת את עצמי בין כל חבית וחבית, ובאחרונה בדקתי עצמי ונמצאת טמאה, אמר רבן גמליאל אילו נתעצלה האשה הזו כבר היו כל הטהרות טמאות, בעצלתים ימך המקרה, הוי על ידי שהאשה הזו מתעצלת היא שופעת דמים, ואין המקרה אלא דמים שנאמר ואת מקורה הערה (ויקרא כ יח), ובשפלות ידים ידלף (קהלת י יח), ואשה כי יזוב זוב דמה וגו' (ויקרא טו כה).

ד"א בעצלתים ימך המקרה וגו', מדבר בישראל בשעה שבאו לרפידים, למה נקרא רפידים ששם רפו ידיהם מן העבירות, מה כתיב ארץ רעשה גם שמים נטפו וגו' (שופטים ה ד), אימתי היו כל הדברים האלו ביום מתן תורה.