תנחומא בובר · נח · סימן 10

ד"א ויזכר אלהים את נח. כתיב ויודע צדיק נפש בהמתו (משלי יב י), יודע צדיק של עולם אפילו נפש בהמתו, אפילו כשהוא כועס, אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם כשהמדינ מורדת עליו הוא משלח לגיונותיו ומחריבן, ומשוה טובים ורעים כאחת, ואין שם לומר איש פלוני כשר הוא, הניחו לו, אלא הכל הורגין, אבל הקב"ה אינו כן, אלא כל הדור מכעיסו, והוא כועס עליהן, ואין שם אלא צדיק אחד ומצילו, הוי אור יודע צדיק נפש בהמתו, וכן הוא אומר טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו (נחום א ז). ורחמי רשעים אכזרי (משלי שם), אלו דור המבול שהיו אכזרים. אמרו רבותינו בשעה שהעלה הקב"ה את התהום, והיו רואים את המעינות עולות עליהם, מה היו עושין, היה להם בנים הרבה, והיה כל אחד ואחד נוטל את בנו, ונותנו על התהום, והיו המים מתגברים, הוי אומר ורחמי רשעים אכזרי, [ומנין שהיו עושין כן] שכן איוב אמר עליהם ישכחהו רחם מתקו רימה עוד (בל) [לא] יזכר (איוב כד כ), הרחם שלו שהיו בניו, ומה עשה להן הקב"ה, הוריד עליהן מבול של מעלה ושברן, שנאמר ותשבר כעץ עולה (שם שם). אמר ר' ברכיה קשים היו יתר מדאי, ובעלי קומה היו, ואילולי שפרע מהן מלמעלה, לא היו יכולין להם המים, שכן איוב אמר אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש (שם כב כ). מהו כך, כיון שראה הקב"ה שלא מתו בתהומות שלמטן, הוריד עליהן אש שלמעלה ושרפתן, שנאמר אם לא נכחד קימנו וגו', ולא עוד אלא שהפך עליהם העוף והבהמה והחיה, והן גועו אותן, שנאמר ויגוע כל בשר [וגו'] (בראשית ז כא), כיון שראו עצמן שהן אבודין, היו מבקשין להפוך את התבה, מה עשה הקב"ה, הקיף את התבה אריות, והיו אוכלין אותן, שנאמר ויסגור ה' בעדו (שם שם טז), מהו ויסגור, כענין שנאמר אלהא שלח מלאכא וסגר פום אריותא (דניאל ו כג).