תנחומא בובר · צו · סימן 10

וזאת תורת זבח השלמים. [גדולה שלמים] שהן עושין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ר' אלעזר הקפר אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדין ע"ז, ועושין חבורה אחת, אין מדת הדין פוגעת בהם, שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד יז), אמר ר' לוי גדול השלום שאין חותם בברכת כהנים אלא שלום, שנאמר וישם לך שלום (במדבר ו כו), אמר ר' שמעון בן גמליאל גדול הוא השלום שכתב הקב"ה דברים בתורה שלא היו, אלא בשביל השלום, אלו הן,

שכשמת יעקב ויראו אחי יוסף כי מת אביהם וגו' (בראשית נ טו), מה עשו הלכו אצל בלהה ואמרו לה הכנסי אצל יוסף ואמרי לו, אביך צוה לפני מותו לאמר (שם שם טז), ומעולם לא צוה יעקב מכל הדברים האלו כלום, אלא מעצמן אמרו דבר זה, אמר רבן שמעון בן גמליאל ראה כמה דיו משתפך, וכמה קולמוסין משתברין, (וכמה ינוקין מתרצעין), וכמה עורות (אבודין) [עבודין], [וכמה ינוקין מתרצעין], ללמד דבר שלא היה בתורה, ראה כמה גדול כח השלום,
וכן אתה מוצא בשרה, כיון שבאו מלאכי השרת לאברהם ואמרו לו למועד אשוב אליך כעת היה ולשרה בן (שם יח יד), באותה שעה ותצחק שרה בקרבה לאמר וגו' [ואדוני זקן] (שם שם יב), והקב"ה לא אמר לאברהם [אלא] למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי, וכל כך למה בשביל השלום,

ולעולם הבא, כשיחזיר הקב"ה את הגליות לירושלים, בשלום הוא מחזירן, שנאמר שאלו שלום ירושלים (תהלים קכב ו), וכן הוא אומר הנני נוטה אליה כנהר שלום (ישעיה סו יב).