תנחומא בובר · חקת · סימן 48

אז ישיר ישראל. ומפני מה לא נזכר משה שם, מפני שנענש על המים, ואין אדם מקלס לספקלטור שלו, ולמה שמו של הקב"ה אינו נזכר שם, משל לשלטון שעשה סעודה למלך, אמר המלך פלוני אוהבי שם, אמרו לו לאו, אמר גם אני איני הולך לשם, [אף כאן אמר הקב"ה הואיל ומשה אינו נזכר, אף אני איני נזכר שם].

באר חפרוה שרים (שם שם יח). וכי חפורה היתה שם, אלא שניתנה בזכות אבות שנקראו שרים, שנאמר פתח צור ויזובו מים וגו' [כי] זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו (תהלים קה מא מב).

כרוה נדיבי העם וגו' (במדבר שם), שהיו הנשיאים עומדין על גבה, ומושכין במטותיהן כל אחד ואחד לשבטו ולמשפחתתו, וריוח שהיה בין הדגלים, מלא מים מגוברין, אשה שהיתה צריכה לילך אצל חבירתה, היתה הולכת מדגל לדגל בספינה, שנאמר הלכו בציות נהר (תהלים קה מא), ואין ציות אלא ספינות, שנאמר וצי אדיר (בל יעברנהו) [לא יעברנו] (ישעיה לג כא), והמים היו יוצאין חוץ למחנה ומקיפין פיסא גדולה, שנאמר ינחני במעגלי צדק (תהלים כג ג), ומגדלין מיני דשאים ואילנות שאין להם סוף, שנאמר בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני (שם שם ב), כל הימים שחיו במדבר היו משמשין בו, לכך קילסו עליה, באר חפרוה שרים.

וממדבר מתנה (במדבר כאי ח), שבמדבר ניתנה להם לשמשן.