תנחומא בובר · שמיני · סימן 5

[ויהי ביום השמיני קרא משה וגו']. אמרו רבותינו כל אותן הימים שהיה משה בסנה, אמר לו הקב"ה לך בשליחותי, והוא אומר שלח נא ביד תשלח (שמות ד יג), כך היום הראשון והשני, אמר לו הקב"ה אני מפתה אותך, ואתה אומר שלח, חייך אני פורעה לך, למחר כשיעשה את המשכן תהא סבור בעצמך שתשמש בכהונה גדולה, ואני אומר לך קרא לאהרן שישמש, לכך נאמר קרא משה לאהרן ולבניו. יש קריאה שהיא לשובע, [ויש קריאה לרעב, מנין לשובע] שנאמר וקראתי אל הדגן והרביתי אותתו (יחזקאל לו כט), לרעב מנין, [שנאמר] קרא ה' לרעב וגו' (מ"ב ח א), יש קריאה לגדולה, שנאמר קרא משה, א"ל משה כך אמר לי הקב"ה למנות אותך כהן גדול, אמר לו אהרן אתה יגעת במשכן, ואני נעשה כהן גדול, א"ל חייך אעפ"י שאתה נעשה כהן גדול כמו שאני נעשה, שכשם ששמחת לי בגדולתי, כך אני שמח לך בגדולתך, ואימתי שמח לו, בשעה שאמר לו הקב"ה, ועתה (לך) [לכה] ואשלחך אל פרעה (שמות ג י), א"ל הקב"ה לך הדבר שמור, א"ל משה בי אדוני (שם ד י), בייא אתה מעביר עלי, אחי גדול ממני, ואני הולך לפניו, א"ל הקב"ה [חייך] שאמרת כראוי, ואעפ"י כן וראך ושמח בלבו (שם יד). אמר ר' שמעון בן יוחי א"ל הקב"ה אותו הלב ששמח לגדולתו של אחיו, ונתנו אותם אבנים טובים עליו, לפיכך כל אותן שבעת הימים שחיה משה עוסק במשכן, הוא היה זורק את דם ומקטיר את החלבים, א"ל הקב"ה מה אתה סבור שתהיה כהן גדול, קרא לאחיך שישמש כהן גדול, לכך ויהי ביום השמיני קרא משה [לאהרן ולבניו ולזקני ישראל], ולמה אל זקני ישראל, בשביל לגדלו בפני הזקנים, א"ל הקב"ה קרא לזקנים ומנה אותו בפניהם, שלא יהו ישראל אומרים מעצמו נעשה כהן גדול, לפיכך ולזקני ישראל.