תנחומא בובר · נשא · סימן 10

ושכב איש אותה שכבת זרע (במדבר ה יג). פרט לקטן שאינו איש. [אותה] שכבת שרע, ששכבתה פוסלת, ואין שכיבה אחרת פוסלת אותה, מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו, והיתה אחת נשואה בעיר אחת, ואחת היתה נשואה בעיר אחרת, ביקש בעלה של אחת מהן לקנאות בה, ולהשקותה מים המרים בירושלים, הלכו לאותה העיר שהיתה אחותה נשואה שם, אמה לה אחותה מה ראיתם לבא בכאן, אמרה לה בעלי מבקש להשקות אותי, אמרה לה אחותה אני הולכת תחתיך ושותה, אמרה לה לכי, לבשה בגדי אחותה והלכה תחתיה, ושתתה מי המרים ונמצאת טהורה, וחזרה לבית אחותה, יצתה לקראתה שמחה וחבקה ונשקה, כיון שנשקה זו לזו, הריחה במים המרים, ומיד מתה, לקיים מה שנאמר אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות וגו' (קהלת ח ח).