תנחומא בובר · חקת · סימן 46

ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו (שם שם ז). ידעו שדיברו במשה ונשתטהו לפניו, ואמרו התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש (שם), להודיעך את ענותנותו של משה, שלא נשתהה לבקש עליהם רחמים, ולהודיעך כח התשובה, כיון שאמרו חטאנו, מיד נתרצה להם, ללמדך שאין המוחל נעשה אכזרי, ומנין שאם סרח אדם לחבירו ואמר לו חטאתי, ואינו מוחל לו שנקרא חוטא, שנאמר (וגם) [גם] אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם (ש"א יב כג), אימתי כשבאו ואמרו לו חטאנו, [שנאמר] ויאמרו (העם אל שמואל) חטאנו וגו' (שם שם י).

ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף [וגו'] והיה כל הנשוך (במדבר כא ח). לא נשוך נחש בלבד, אלא כל הנשוך, אפילו נשו פתן ועקרב וחיה רע וכלב.

ויעשה משה נחש נחושת (שם שם ט). זרקו לאויר ועמד.

ויסעו בני ישראל ויחנו באובות (שם שם י). שנעשו אויבים למקום.

ויחנו בעיי העברים (במדבר כא יא). שהיו מלאים עבירות.

ויחנו בנחל זרד (שם שם יב). שלא היה הנחל אלא כמלא זרת, ולא יכלו לעבור שלשים ושמונה שנה, [שנאמר] עתה קומו ועברו [לכם] את נחל זרד [וגו'], והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמונה שנה (דברים ב יג יד).

משם נסעו ויחנו מעבר ארנון וגו' (במדבר שם יג), שנתרצה להם המקום.