תנחומא בובר · בלק · סימן 6

ועתה לכה נא ארה לי (במדבר כב ו). מהו ארה לי, אולי אוכל אני לשלוט בהן קימעא קימעא, כאדם שהוא אורה את התאנה.

כי עצום הוא ממני (במדבר כב ו). לא שהן גבורים ממני, ולא חיילותיהם מרובין משלי, אלא שהן נוצחין בפיהם, מה שאיני יכול לעשות.

אולי אוכל נכה בו (שם). מה ראה זה להתגרות בה, לא כך אמר להם הקב"ה, שלא נוטלים מארצם, אלא שהיה בעל נחשים וקסמים יותר מבלעם, שכך כתיב בו וירא בלק, אלא שלא היה מכוין הדברים לאמיתם, וכן הוא אומר נלאית ברוב עצתיך יעמדו נא ויושיעוך הברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך הנה היו כקש וגו' (ישעיה מז יג יד), והיה רואה שישראל נופלים בידו, לפיכך הפקיר את בתו ונפלו בה כ"ד אלף, לכך נתגרה בהם ולא היה יודע היאך, אולי אוכל נכה בו, כמו שמנכה אחד מן כ"ד בסאה, וכך נפלו כ"ד אלף מישראל חסר אחד, (פי' כ"ד פעמים כ' אלף הם מ"ח ריבואות, וכ"ד פעמים ה' אלפים הם י"ב ריבואות, נמצא שאם נמצא כ"ה אלף זהו חלק כ"ד מס' ריבוא, ולא נפלו כי אם כ"ד אלף, הרי חסר אלף אחד).

ואגרשנו מן הארץ (במדבר שם). שלא היה מבקש אלא לגרשם שלא יכנסו לארץ.

כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר (שם). מנין שהיה יודע, שבשעה שביקש סיחון להלחם במואב היה מתיירא, לפי שהיו גבורים, שכר בלעם ואביו לקלל את מואב, שכן הוא אומר על כן יאמרו המושלים וגו', כי אש יצאה מחשבון וגו', אוי לך מואב וגו', (שם כא כז כח כט), לכך אמר כי ידעתי וגו'.