[וירד יהודה]. מה כתיב למעלה מן הענין, ויאמר לו לך נא ראה [את שלום אחיך ואת שלום הצאן] (בראשית לח יד), וכי הצאן יודעות, מהו שלום שאמר לו את שלום הצאן, אמר ר' אייבו צריך אדם שיהא מתפלל על מי שהוא משביר אותו, לפי שהיה יעקב משתכר מצאנו ואוכל החלב ולובש הגז, לפיכך נצרך לשאול בשלומן, לכך נאמר את שלום אחיך ואת שלום הצאן. והשיבני דבר, הם אמרו טרוף טורף יוסף (שם שם לג).
קריאה במקור
תנחומא בובר · וישב · סימן 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וישלחהו מעמק חברון, וכי יש עמק בחברון, והלא כולה עליה היא, שנאמר ויעלו בנגב ויבא עד חברון (במדבר יג כב), וכן הוא אומר עלו זה בנגב ועליתם ההר (שם שם יז), וכאן הוא אומר מעמק חברון, אמר ר' יוחנן (מעיינה) [מעצה] עמוקה שנטל הקב"ה בינו ובין עצמו, בין הבתרים עם אברהם.
וימצאו איש מלאך.
והנה תועה. א"ל המלאך ואין אתה יודע שאתה הולך לתעות, א"ל את אחי אנכי מבקש וגו'. ויאמר האיש נסעו מזה. מהו מזה, כיון שהם רואים אותך הן נעשין אכזרים.
כי שמעתי אומרים נלכה דתינה, מהו דתינה אמרו רבותינו שהיה המלאך משמר דת יה.
וילך יוסף אחר אחיו וגו', ויראו אותו מרחוק. עד שהוא רחוק מיל.
ויאמרו איש אל אחיו. מי הם שמעון ולוי.
הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה לכו ונהרגהו וגו'. אמר ר' יצחק המקרא אומר לך דרשני, מי אמר ונראה אלא הם אמרו לכו ונהרגהו, ורוח הקודש אומרת ונראה אותם, הם אמרו לכו ונהרגהו, והוא אמר והנה תסובינה אלומותיכם ונראה של מי עומד שלכם או שלי.
ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם. למה שרוח הקודש אומרת למען הציל אותו מידם וגו', אילו היה ראובן יודע שהקב"ה כותב עליו הפסוק הזה, היה נוטלו על שכמו והיה מוליכו אל אביו.
ויקחהו וישליכו אותו הבורה והבור רק אין בו מים. מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו, מה עשה שמעון כיון שנתנו אותו לתוך הבור היה שמעון מצווה ומשליכים עליו אבנים גדולות כדי להורגו, אבל כשנפל הוא ביד יוסף היה יוסף זורק עליו פטומות.
ויעברו אנשים מדינים וגו' והם מכרו אותו למצרים לפוטיפר וגו', נעשו עליו שלש אוניות, כיון שנמכר התחילו הכל צווחין ווי, שנאמר ויהי בעת ההיא וירד יהודה על איזה חטייא ירד. ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן, כל מי שמתחיל במצוה ואינה גומרה גורם לעצמו לקבר אשתו ובניו וגורם עצמו לירידה, מי הוא זה, זה היה יהודה, שנאמר וירד יהודה.
[ושמו חירה], אמר ר' יהודה בר סימון הוא חירה בימי יהודה, הוא חירם בימי שלמה, ומימיו הוא אוהב את השבט הזה, שכן הוא אומר רעהו העדולמי, ולהלן הוא אומר כי אהב היה חירם לדוד כל הימים (מ"א ה טו).
ד"א וירא שם יהודה. יש שנאף ונשכר ויש שנאף והפסיד, יש שגנב ונשכר ויש שגנב והפסיד, יש שגנב ונשכר זה פנחס ונשכר זה פנחס, יש שגנב והפסיד זה עכן, יש שנאף והפסיד זה זמרי, נאף ונשכר זה יהודה שממנו עמדו פרץ וחצרון שהן עתידין להעמיד לדוד ולמלך המשיח, שהוא עתיד לגאול את ישראל ראה כמה עלילות הביא הקב"ה עד שלא העמיד מלך המשיח מיהודה, אותו שכתוב בו ונחה עליו רוח ה' (ישעיה יא ב).
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Tanhuma haKadum veHaYashan, S. Buber, 1885
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987633
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a0972f18cb1c0319de088bebe382bd8e8044eae3128f4d8eb71103d9fa8cfa23