תנחומא בובר · נח · סימן 18

ויהיו בני נח (בראשית ט יח), [ילמדנו רבינו מי הוא המצווה על פריה ורביה, האיש או האשה, כך] שנו רבותינו האיש מצווה על פריה ורביה, אבל לא האשה, ר' יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם אלהים [ויאמר להם אלהים פרו ורבו] (שם א כח), אלא שהאיש מצווה יותר מן האשה. תדע לך שכן הוא, שהרי הרבה חזק אברהם לישא אשה ליצחק בנו, שכן הוא אומר ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו וגו' (בראשית כד ב), ואשביעך ב' אלהי השמים [וגו'] כי (אם) אל ארצי וגו' (שם שם ג), הרי אברהם חיזק על פריה ורביה, וכן יצחק שלח ליעקב, שנאמר קום לך פדנה ארם ביתה בתואל (שם כח ב), שלחו ליקח אשה ההוגנת לו, לא כשם שהיו אנשי דור המבול שטופים בזמה, ההולכים על מי שאינו הגון להם, ראה מה כתיב ויראו בני האלהים וגו' (שם ו ב), אמר הקב"ה הואיל וכך עושין יאבדו מן העולם לעצמן, ולמה נאבדה הבהמה עמה, שנאמר מאדם עד בהמה (שם ז כג), שאף הבהמה קלקלה מעשיה, והיתה הולכת על מין שאינו שלה, הסוס על החמור, הארי על השור, הנחש על הצב, שנאמר וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה [כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ] (שם שם יב), כל אדם אינו אומר, אלא כל בשר, אפילו הבהמה והחיה והעוף, לפיכך נמחו עמהן. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא כשם שלא נכנסו לתבה אלא צדיקים, כך הבהמה והחיה והעוף שהיו עמהם היו צדיקים, שנאמר למשפחותיהם (שם ח יט), וכי יש לבהמה משפחה, אלא אותה הבהמה שלא נדבקה במין אחר נכנסה לתבה, לפיכך יחסם הקב"ה, ומה בהמה וחיה ועוף שאינן כלום נתיחסו, נח ובניו אינו דין שיתיחסו, מיד יחסם הקב"ה (ממה שכתוב) [מנין ממה שקרינו] בענין ויהיו בני נח היוצאים מן התבה וגו'.